לוגו אתר מאמר.נט
שלום אורח
התחבר לאתר או הרשם לאתר מאמר.נט
2618 מאמרים 613 כותבים 447 קטגוריות הוספת מאמר

שינוי תדמית ללחץ

פורסם בתאריך 30/03/2019      /      נכתב ע"י לנה קנטור

אחד הפחדים העיקריים של אנשים אותם אני פוגשת בטיפול הינו שסטרס או לחץ אותו הם חווים יגרום להם נזק פיזי. ואכן, לחץ נחשב בין הגורמים העיקריים לתחלואה פיזית ונפשית. כולנו מחפשים רוגע ושלווה אך יש לנו רצונות ואנו שואפים לצמוח ולחוות. מכיוון שהחיים כרוכים בנסיבות שונות וצמיחה מחייבת מאמץ - הלחץ בלתי נמנע. עם זאת, לא כל מי שעובר אירועים טראומטיים ותקופות קשות, מפתח מחלות. אם כן, מתי ואיך בדיוק לחץ הופך למסוכן?

הנושא של הלחץ מעסיק חוקרים רבים וחלק מהתשובה קיבלתי דרכם. בשנים האחרונות, מחקרים הראו שההשפעה של הלחץ איננה ישירה ולמעשה התפיסה שלנו את הלחץ - היא הגורם סיכון האמיתי. חוקרים בסטנפורד גילו שאנשים שמראש האמינו כי סטרס מזיק לבריאות, בהינתן תקופות מלחיצות, אכן היו בסיכון גבוה לפתח תחלואה המקושרת לסטרס. לעומתם, אנשים שהאמינו כי סטרס הינו דבר חיובי, הראו פרואקטיביות ויכולת התמודדות בתקופות מלחיצות וברמה הפיזית נצפתה דווקא ירידה בגורמי הסיכון.

בהמשך לכך, עלו 2 שאלות נוספות:
1. ממה מושפעת התפיסה שלנו לגבי הלחץ?
2. מהם המאפיינים המבדילים בין לחץ שמעלה פחד, שוחק ומחליש לבין לחץ שגורם להתגייסות, דריכות ופעולה?

אענה על השאלות דרך תיאור מקרה:

ג'ני עלתה מארה"ב כאם חד הורית לפעוטה בת שנתיים, בשנות ה30 לחייה. התקופה הראשונה הייתה מאוד קשה, היא הייתה לבד, ללא תמיכה של משפחה. יחד עם טיפול בילדה, היא עבדה והשלימה לימודים לצורך קבלת רישיון כאחות מוסמכת. ג'ני סיימה לימודים, התחילה לעבוד במקצוע ואף התקדמה למשרה ניהולית. הכירה בן זוג שבהמשך הפך לבעלה. הילדה התבגרה, הצליחה מאוד בלימודים ואחרי שהשלימה את שירותה הצבאי התקבלה לאחת הפקולטות המבוקשות. ג'ני ראתה את הישגיה כהצלחה מכל הבחינות - רמת חיים גבוהה ומשפחה תומכת ואוהבת.

סביב גיל 50 ג'ני עברה ארוע לבבי, התקף לב. זה קרה בהעדר גורמי סיכון ובפתאומיות מפתיעה. היא הייתה בכושר פיזי טוב, ללא מחלות רקע, אהבה להתאמן ושמרה על תזונה מאוזנת ובריאה. בעקבות האירוע עלו אצלה חרדות רבות ונוצרה מצוקה רגשית קשה. בפגישה הראשונה שלנו ג'ני העלתה פחד שעצם המצוקה תגרום לאירוע לבבי נוסף וביקשה ללמוד להירגע ולא "לקחת דברים ללב".

את השנה שקדמה להתקף הלב היא תיארה כתקופה ללא מאפיינים יוצאי דופן. הדבר הבולט שחוותה היה לחץ מסויים בעבודה, עקב סכסוך בצוות האחיות. במהלך אותה השנה, הקונפליקט הסתיים לטובתה כאשר האח עמו לא הסתדרה, פוטר.

במפגשים הראשונים, ג'ני נזכרה בתקופה הקשה והמלחיצה שחוותה לאחר עלייתה לישראל. אומנם היא תיארה אותה כמאתגרת וקשה אך גם מעצימה. זאת כיוון שלצד חששות, פחדים, געגועים למשפחתה ורגעי ייאוש, היא הייתה מלאת מוטיבציה ומוכנות להתאמץ. חרף מיעוט שעות שינה, התרצצויות ודאגות, הייתה בריאה והרגישה חזקה. ואכן הגיעה להישגים מרשימים.
בניגוד לכך, השנה שלפני התקף הלב, התאפיינה בדאגנות יתר, בעיקר סביב מצבה הבריאותי ותחושה כללית של חולשה. בזכות תהליך פנימי והתבוננות מעמיקה, ג'ני עצמה זיהתה את הקשר בין הלחץ שחוותה בעבודה לבין הדרדרות במצבה הכללי. הקשר היה חדש עבורה כי מבחינתה היא לא הייתה אמורה להתרגש מהתרחשויות ובכל תקופת הסכסוך ניסתה שלא להתערב ככל שיכלה. הטיעון הפנימי היה שאין ביכולתה להשפיע על המצב (תלונות קודמות שלה לא נענו להתייחסות מצד ההנהלה) ולכן היא פתורה מאחריות. האלמנט המפתיע היה שהיא התחילה להרגיש החמרה דווקא לאחר שהסכסוך נפתר והאח פוטר. לפני כן היא הייתה מוטרדת ולפעמים הרגישה תסכול אך רק אחרי שינוי ושיפור האווירה במחלקה, התחילו להופיע חרדות ותחושת חוסר אונים.

לפיכך עולה שאלה: מדוע אישה שידעה להתמודד עם מהלך מלחיץ מכל הבחינות (קליטה בארץ חדשה), פתאום מושפעת בצורה ניכרת מהתרחשויות הרבה פחות דרמטיות במקום העבודה?

במסגרת הטיפול, לאחר עבודת חקירה משותפת ותהליכים פנימיים, ג'ני הבינה כי הסכסוך בעבודה הפגיש אותה עם פחדים המלווים אותה מילדות. הפחדים עלו מול התנהגות חסרת התחשבות ופוגענית (אותו אח במחלקה). היא לא ידעה לתת מענה לאותן הרגשות ולכן פעלה באופן מתגונן (כפי שעשתה מאז הילדות). המצב לא היה נעים אך נשמר איזון פנימי. ברגע שמנהל המחלקה התערב ופיטר בצורה מביישת את האח, האיזון של ג'ני התערער ועלה קונפליקט פנימי. מצד אחד, הנסיבות הראו לה שהתנהגות חסרת התחשבות נענשת וחוסר אונים לא באמת קיים. מצד שני, הפחד שעלה בה לא נעלם מכיוון שמקורו בתפיסה פנימית וחוויות ילדות, ולכן המשיך לכונן בה. טיעון פנימי שאין ביכולתה להשפיע על המצב הפסיק לקבל תוקף. ומעל לכל, אותה לגיטימציה לפחד שהייתה קיימת כל עוד האח עבד במחלקה, נעלמה. ג'ני נשארה מול הפחד ללא כל גיבוי הגיוני. נוצרה הצפה רגשית שהיא לא ידעה לאן לשייך. כתוצאה מכך, היא החלה להקניט את עצמה על תחושות "שלא אמורה להרגיש" ולנסות להחזיר רוגע ואיזון.

בשנים הראשונות בארץ, ג'ני ידעה שאם היא רוצה להשיג רמת חיים שתאפשר לה להיות בטוחה, היא חייבת להתאמץ. כל קושי תאם את ציפיותיה וכל רגש שעלה, בכל עוצמה, הביא עמו מידע חשוב להמשך התקדמות והשגת מטרות (גם אם במחיר של סערת רגשות). בהינתן והיא הייתה פוגשת מצב בעייתי, התחושות שעלו, סייעו לה במציאת הפתרון המתאים והנכון ביותר עבורה. היא הייתה צריכה להיות קשובה לכל רגש שעולה על מנת לסמוך על ההחלטות שלה. למשל מקום עבודה שנראה נעים ונכון מבחינה פרקטית, לא תמיד התאים לצרכים ושאיפות שלה. כדי לדעת זאת, היא הייתה צריכה להקשיב להרגשה פנימית. כל ניסיון להתעלם מרגש מסוים היה שווה ערך לחבלה בדרך להשגת המטרה.

כעת, במצב מבוסס, בזוגיות יציבה ואורח חיים גבוה, ההתקלות ברגש שמקורו לא מובן לה, עלול לערער את האיזון. מבחינתה, סערת רגשות שלכאורה לא תואמת את הסיטואציה, עשויה ליצור תגובה מרחיקה מהסביבה ואף לפגוע בזוגיות. לכן ג'ני לא הייתה מוכנה להכיל ולהקשיב לאותם פחדים שעלו בעקבות הסכסוך בעבודה. המנגנונים המגנים הצליחו לשמר איזון כל עוד הנסיבות לא השתנו. כשחל שינוי, הם חדלו לעבוד ועלה קונפליקט פנימי. כל ניסיון לדכא אותו גזל משאבים כה רבים עד כדי פגיעה במערכות אחרות.

באחת הפגישות האחרונות, ג'ני אמרה שהיא למדה להיות יותר אמפטית וקשובה לעצמה ופחות חוששת "לקחת דברים ללב". כתוצאה מכך היא הרגישה רגועה, חזקה ויותר בטוחה בעצמה. היא סיפרה על ערב אחד שחזרה נסערת וכעוסה מהעבודה. בעלה הקשיב לה והגיב באמירות מוכרות שיהיה בסדר ושהיא צריכה להירגע. בעבר הייתה מסתגרת בעצמה ומנסה להירגע, הפעם היא הסבירה לו שהיא צריכה להבין מה בדיוק מפריע לה כדי לדעת איך להשפיע וליצור שינוי. באותה שיחה ג'ני גילתה שבעלה מגיב כך לא כי חייב שהיא תהיה רגועה. הוא הבהיר שחשוב לו לתמוך ולעזור לה, ולכן כאשר הוא חש אובד עצות, הוא מנסה להעביר לה מסר שעם כל קושי שהיא חווה, חייה עדיין מאוד טובים. המסר היה מאוד נכון גם לה, אך המשפטים שהוא אמר התפרשו אצלה אחרת לגמרי. הוא הוסיף ואמר שנהנה לראות אותה פרואקטיבית ומתמודדת גם אם לעיתים היא עצבנית.

כעת אחזור לשתי השאלות שהעלתי בתחילת המאמר.

הסיפור של ג'ני ייחודי לה אך מכיל קו מנחה המאפיין אנשים רבים. כשהיא הגיעה לארץ, עם מוכנות לחוות קשיים, התפיסה הפנימית שלה הייתה שהלחץ בלתי נמנע ויקדם אותה למטרותיה. כלומר היא ראתה בלחץ דבר חיובי.

לעומת זאת, בשנים האחרונות, הלחץ היווה מבחינתה מטרד שסיכן את האיזון שהשיגה במאמץ רב והיא תפסה אותו כמזיק. בעקבות תהליך פנימי ג'ני הגדירה מחדש את המטרות שלה והסתכלות על הלחץ השתנתה לכיוון החיובי.

לחץ ונסיבות חיים יכולים להיות דרמתיים או שוליים בהתבוננות חיצונית. ההשפעה המזיקה שלהם תלויה אך ורק באי מוכנות האדם לתת מקום למצב רגשי המלווה את הלחץ. כל ניסיון מלאכותי (ללא התבוננות פנימית) להפחית את הצפה רגשית (כפי שג'ני הגדירה בפגישה ראשונה - "להשאר רגועה"/"לא לקחת ללב") יוצר עומס על המערכות וגוזל משאבים רבים. במסגרת טיפולית, תפיסה שלילית כלפי לחץ, מאותתת לי על קיום קונפליקטים פנימיים שאינם פתורים. חשוב לציין כי כאשר פותרים אותם, הגישה משתנה.

נסיבות חיים משתנות ויחד עם התקדמות וצמיחה, מצבי לחץ בלתי נמנעים. למרות קושי רב במצבים אלו, עצם קיומם לא מעלה סיכון לתחלואה. למעשה, הגישה שמלווה את המצב המלחיץ והבחירה להקשבה פנימית, הם האלמנטים החשובים והמשפיעים ביותר על יכולת שלנו (ושל הגוף שלנו) להתמודד. התשובה הסופית הינה שבהינתן מצב מלחיץ, אנחנו יכולים לבחור להתמודד ולהרוויח שיפור הן באיכות החיים והן במצב הבריאותי!

157 צפיות
0 כניסות
מאמרים נוספים מאת לנה קנטור
מתנת החרדה - לנצח חרדה ולהרוויח בגדול חרדה מתארת מצב החורג מדאגה או מתח המותאמים לנסיבות הקיימות, ופוגע באיכות החיים. למרות ההרגשה הקיצונית של החרדה (ברמה נפשית ואף פיזית), לפעמים עד למימדים מפלצתיים, יש לה סיבה מוגדרת ומדוייקת. מקור החרדה הינו רגש מסוים שלא הסכמנו אליו ולכן לא קיבלנו אותו.
פורסם בקטגוריית בריאות נפשית, לפני 6 חודשים 2 שבועות
פסיכותרפיה – למצוא את השינוי שכבר קרה מי שחווה מצוקה רגשית המאלצת אותו לבקש עזרה, בהכרח בהישג ידו תשובות לריפוי מלא. תפקידו של המטפל להנחות למציאת אותן התשובות. מדוע מצוקה רגשית טומנת בחובה מענה? מה עושים בטיפול רגשי או פסיכותרפיה ומהו המרכיב המרכזי בטיפול? וכמובן מיהו המטפל? התשובות – בגוף המאמר.
פורסם בקטגוריית בריאות נפשית, לפני 2 שנים 5 חודשים