מהן סמכויות בית הדין הרבני?
בתי הדין הרבניים הם בני סמכות ייחודית לדון בנושאים של גירושין ונישואין בין בני זוג יהודים. בתי הדין הרבניים מחזיקים בסמכות מקבילה לבתי המשפט לענייני משפחה לדון בנושאים אשר נכרכים לתביעת גירושין, כגון ענייני רכוש, משמורת, מזונות אישה והסדרי ראייה.
עם זאת, בית הדין הרבני יקנה את סמכותו לדון בעניינים אלו רק כאשר כריכתם לתביעת הגירושין הייתה כנה ולא הוגשה תביעה דומה קודם לכן על ידי בן הזוג האחר לבית המשפט לענייני משפחה. בתי הדין הרבניים שלא כבתי המשפט לענייני משפחה, הפוסקים על בסיס התפיסה החילונית-ליברלית קובעים את פסיקותיהם על בסיס הדין העברי. לפיכך בהגשת תביעה לבית הדין הרבני יש לפנות לייעוץ משפטי לעורכי דין המתמחים בתחום כדי לבחון אם הערכאה הדתית היא הערכאה המתאימה בנסיבות המקרה.
מהן סמכויות בית הדין הרבני בהקשר לגירושין?
בידיו של בית הדין הרבני נתונה הסמכות הבלעדית להכריע בענייני גירושין. זאת להבדיל מנושאים כדוגמת הענקת משמורת על הילדים וחלוקת הרכוש בגירושין, שבהם בית הדין הרבני מחזיק בסמכות חופפת לסמכות הנתונה בידיו של בית הדין לענייני משפחה.
מצב זה יוצר את התופעה המוכרת של ''מרוץ סמכויות'' המשמש לתיאור של מצב שבו סכסוך בין שני צדדים יכול להגיע לדיון באחת משתי מערכות משפט נפרדות. במצב כזה, פעמים רבות לצדדים המעורבים יש נטייה להניח כי ההכרעה במחלוקת שנתגלעה ביניהם תושפע במידה ניכרת מהבחירה בערכאה השופטת שתטפל בתיק.
בתרחיש מעין כזה, נהוג להעניק לערכאה הראשונה שהתביעה הגיעה לפתחה, את הסמכות לדון ולהכריע בה, ומכאן השימוש במינוח "מירוץ הסמכויות". מכאן, לבית הדין הרבני ניתנת הסמכות לפסוק בתיקים הניתנים לדיון בבית דין לענייני משפחה, אך ורק כשמדובר על סוגיות הנוגעות לתביעת הגירושין.
מה ההבדל בין בית דין רבני לבית משפט לענייני משפחה?
בבית הדין הרבני, המשפט מתבצע על פי דין תורה ומערכת החוקים הדתית היא זו המנחה את הפסיקה בו. הדיינים בבתי הדין הרבניים נדרשים מתוקף תפקידם להיות פרואקטיביים בעת מתן ההכרעה בעניין שנידון בנוכחותם. חלה עליהם חובה מוחלטת להגיע ל"דין אמת" – קרי, הכרעה חד משמעית שניתנה אך ורק לאחר שנבחנו כל הראיות שהובאו בהקשר הנדון, ונשאלו כל השאלות שיסייעו להוציא את האמת לאור. בהינתן שיטת פסיקה זו, בדיונים בבתי הדין הרבניים, סופיות הדיון אינה מהווה שיקול המנחה את אופן התנהלות ההליכים, ומכאן שיש להם פוטנציאל להתארך.
מנגד, בבתי הדין לענייני משפחה נהוגה השיטה האדברסרית, שמחייבת את השופטים המטפלים בתיק להיות פסיביים, ולאפשר לצדדים לטעון את טענותיהם בפניהם. פירוש הדבר הינו כי השופטים בבתי הדין לענייני משפחה, מנועים מלפעול על מנת לחשוף ראיות שלא הוצגו בפניהם ביוזמת הצדדים בתביעה. בהתאם לכך, ישנה סופיות לדיון בבית המשפט, וישנו הליך מובנה המסדיר את אופן גילוי המסמכים והצגת הראיות הנוגעות לתיקי גירושין.
האם מי שהתחתן נישואים אזרחיים צריך להתגרש דרך בית הדין הרבני?
כאמור, במדינת ישראל ישנן 2 ערכאות משפטיות המוסמכות לדון בנושאים שונים של ענייני המשפחה וביניהם הגירושין – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. אלא, שעל נושא הגט ומתן התוקף לגירושין עצמם אמון אך ורק בית הדין הרבני. מסיבה זו גירושים אזרחיים כוללים היבטים משפטיים שיכולים לעבור דיונים בשתי הערכאות גם יחד, אך הגט עצמו יינתן תמיד (מלבד מקרים מיוחדים) בבית הדין הרבני שכאמור, מוסמך לטפל רק בפניות של יהודים. הליך זה כולל את הסדר הנושאים השונים של פירוק הקשר הזוגי הממוסד (מזונות אישה וילדים, חלוקת רכוש, הסדרי ראייה, משמורת וכו') ולאחר מכן הגשת תביעת גירושין. יש לציין כי במידה ומדובר בזוגות גאים, זוגות מעורבים (כאשר אחד מבני הזוג יהודי והאחר אינו) וחסרי דת (אתאיסטים) הרי שלמרות שנישאו במסגרת האזרחית בחו"ל, אין בית הדין הרבני מוסמך להעניק להם גט ועליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתיר את נישואיהם, או לעשות כן בחו"ל, במדינה בה נישאו.
יש לך שאלות נוסף על בית הדין הרבני ? אשמח לעזור!
אמיר בר-לב,
