אוהד כדורגל מושבע!
אספר לכם סיפור, אני בן 54 ואני אוהב כדורגל מושבע של עירוני קריית שמונה.
הכל התחיל לפני 40 שנה כשהלכתי למשחקים עם אבא שלי ולאט לאט נכנס בי החיידק הזה של המשחקים בכלל והקבוצה בפרט. לאט לאט התחלתי לנסוע למשחקי חוץ ואני מדבר על מקומות שאפילו המפה לא יודעת לקרוא. כפרים נדחים, יישובים שלא שמעתי עליהם לפני כן וכך זה היה כל שבת שנייה. בינתיים גדלתי, התגייסתי לצבא אבל החיידק נשאר כמו שהיה. הייתי חייב לצפות במשחקי הקבוצה.
אחרי הצבא הוריי קנו לי את הרכב הראשון שלי והנסיעות למשחקים היו יותר נוחות אבל כשהתחלנו לעלות ליגות אז המשחקים כבר היו באזורים שונים בארץ ולא רק באזור הצפון, הרכב שלי היה פשוט ולא הייתי בטוח שהוא יוכל לקחת אותי לאזורים מרוחקים. אבל את המשחקים לא הסכמתי להפסיד!
החלטתי שהכי בטוח זה לנסוע באוטובוסים אפילו שהיה שורף לי יום שלם ואפילו על חשבון המשפחה.
נסעתי למשחקים במרכז בימי שבת, השבת התבזבזה על המשחקים והנסיעה הייתה ארוכה. עד שגיליתי יום אחד שלא חייב לחזור באותו היום, במקרה ראיתי שיש באזור האצטדיון חדרים לפי שעה, צלצלתי למספר מטלפון ציבורי שהיה בסביבה ופשוט החלטתי להעביר את הלילה במרכז מאשר לעשות את הנסיעה הארוכה הזאת חזרה לקריית שמונה.
לאט לאט התחלתי להבין שאולי זה הפתרון לעייפות ולנסיעות הארוכות באוטובוסים כל שבת שנייה לאזורים מרוחקים והחלטתי טרם המשחקים לחפש בעיתונים חדרים כאלה באזור המשחקים. כמעט כל שבת שנייה כשהקבוצה שיחקה רחוק ישנתי בחדרים כאלה.
גדלתי, התבגרתי, נולדו לי ילדים , בינתיים רכשתי רכבים חדשים יותר שבהחלט מגיעים למרחקים כאלה אבל החלטתי להמשיך במסורת ולמרות שיש לי רכב אני אמשיך לישון אולי לא כל שבת שנייה אבל לפחות אחת לחודש באזור המגרש בחדרים לפי שעה.
ילדיי שנדבקו בחיידק של הקבוצה הצטרפו אליי ובשנה שעברה, לראשונה בחייהם הם ראו איך אבא שלהם ממשיך במסורת הזאת ובאחד המשחקים בירושלים של הקבוצה שלי שכרנו חדר לפי שעה בירושלים כמובן והייתי גאה שאחרי 40 שנה הילדים שלי רואים איך אבא שלהם העביר את השבתות כל השנים הללו.
