התקופה של תחילת שנת הלימודים מלווה לא פעם בחששות רבים. מהפעוטון הפרטי אל הגן, מהגן לכיתה א', מהחטיבה אל התיכון – המעברים האלו מציפים רגשות רבים – פחדים, סימני שאלה, התלבטויות ואפילו עצב. כהורים, אנחנו מנסים להיות שם, לתמוך ולעזור. עם זאת, לעיתים הקושי הרגשי הופך מהותי מאד ויש צורך בהכוונה מקצועית וטיפול רגשי.
מדוע מתעורר הקושי?
הקושי הרגשי בתקופת מעבר שכזו, מתעורר בדרך כלל אצל ילדים בגלל אובדן השליטה. אחרי שהסתגלו לגן או לכיתה בה הייתה מסגרת קבועה בה פוגשים מדי יום פנים מוכרות ואוהדות, חברים שכבר הפכו לחלק מהשגרה והתנהלות יומיומית שקל לעקוב אחריה, פתאום הקלפים נטרפים.
השליטה למעשה נלקחת ונוצרת חוויה של חוסר אונים – להתחיל הכל מהתחלה, להתרגל מחדש לאנשים אחרים ומציאות שונה – זו יכולה להיות חוויה מטלטלת.
בין אם מדובר בילדים קטנים, בני נוער או מבוגרים – מעבר, שהוא שינוי לכל דבר, הוא עניין שקשה לנו להתמודד איתו. רובנו לא מתמודדים בצורה קלילה עם שינויים, בעיקר כשמדובר בשינויים חברתיים ומעבר ממסגרת מוכרת לאחת שזרה לנו. חוסר הודאות מקשה עלינו להתמודד.
כיצד מתמודדים עם שינוי?
ילדים, למרות גילם הצעיר, יודעים להתמודד עם שינוי. זוהי נקודת המוצא החשובה בנושא. הם מסתגלים טוב יותר למעברים מאשר מבוגרים, שכבר פיתחו דפוסים קבועים והתנהגויות קבועות. ילדים הם קלילים יותר ומסתכלים על תמונה גדולה.
עם זאת, המעבר ממסגרת אחת לאחרת יכול בהחלט לטלטל ולהוות אתגר.
תרופת הזמן:
עוד לפני ששוקלים טיפול התנהגותי או כל ליווי אחר של בעל מקצוע בהתמודדות עם מעבר, חשוב להבין שאצל ילדים – זמן הוא גורם משמעותי. ההסתגלות למצב החדש היא עניין איטי והדרגתי, שבסופו בדרך כלל הילד משתלב במסגרת ומתחיל את דרכו בה. החשש מתפוגג עם כל יום שעובר והזמן באמת עושה את שלו.
לכן חשוב להבדיל בין ילד שחווה מצוקה במעבר אך לאחר כמה ימים מתרגל ונרגע ובין ילד שלא מצליח להשתלב לאורך תקופה ומפתח התנהגות שונה, קיצונית יותר.
מצבים כמו התפרצויות זעם, תוקפנות, בכי, דכאון וחרדה הם סימני אזהרה חשובים. במקרה כזה, על ההורים להתייעץ עם הגורמים החינוכיים ולבדוק אפשרויות לטיפול וליווי מקצועי.
שיתוף הצוות החינוכי בתהליך:
אחד הדברים שיכולים לסייע לילד להרגיש טוב יותר במעבר, הוא שיתוף של הצוות החינוכי במקום החדש. אם הילד חווה מצוקה משמעותית, על ההורים – יחד עם הצוות החינוכי – להתייעץ ולבדוק מה כדאי לעשות כדי לגרום לו לחוש טוב יותר.
חיבור למקום חדש דרך אחד מאנשי הצוות, שמעניק לילד תשומת לב רבה יותר, דואג לשוחח איתו ולשמוע כיצד הוא מרגיש ומלווה אותו ברגעי קושי באופן אישי הוא חיבור שיכול לסייע.
במקרה והתופעה ממשיכה גם לאחר החודש הראשון במסגרת, מומלץ להיעזר במטפל מקצועי ולבדוק האם יש צורך בטיפול התנהגותי או בליווי אחר.
