זה לא סוד שבשנים האחרונות אנו עדים למגוון רחב של ענפי ספורט אשר נכנסים גם לזירה הצעירה יותר, אולימפיים באשר יהיו.
כשאני מדבר על סביבה צעירה, אני מתכוון לילדים מגיל הרך.
הילדים שלנו כל כך מוכשרים ושולטים כיום, בעולם הדיגיטל, העולם הטכנולוגי.
על פי סקר של חוקרים מאוניברסיטת קרוליינה בארה"ב, 50 אחוז מהילדים בגילאי 5 ו- 6 כבר מחזיקים בטלפון חכם!
אבל מה עם הערך המוסף מבחינה פיזית, רוחנית ויש האומרים גם ערכית?
כאן נכנס הג'ודו:
- אומנות לחימה יפנית, שמטרתה בראש ובראשונה:
- לחזק את הילד מבחינה מנטלית
- ביטחון עצמי והגנה עצמית,
- להטמיע ערכיות, חברות ועבודת צוות
- יש מחקרים הטוענים אף שג'ודו מטפל בהיפארקטיביות אם מתחילים להתאמן מגיל צעיר(4+).
כל היתרונות שציינתי, לא יתנו לנו ההורים את מה שהסמארטפון או המחשב יתנו לילדים שלנו כמו פיתוח חשיבה לוגית, ריאלית, מתמטית, שיפור שפות ולמידה עצמאית.
אך לחלופין - אתם גדלתם בדור שמשחק בגן שעשועים אחרי שעות בית הספר, דור שהולך לחוגי ספורט ולא יושב כל היום על הסמארטפון או על המחשב.
נכון, לשניהם יש יתרונות ואף חסרונות, אך האם שילוב של הדברים אפשרי?
כאן גייסנו כמה הורים שיתנו לכם ערך מוסף בנושא זה:
אמיר מהוד השרון אומר "יש לי שני ילדים, לי בת ה- 6 ואוהד בן ה-11. בתור הורה אני יכול להגיד שזה לא קל לסנכרן בין שני הפעילויות המאוד שונות ומגוונות, אך אני יכול להגיד בביטחון ובפה מלא שהצלחנו. לאוהד יש שלושה שיעורי קראטה בשבוע ובנוסף קנינו לו לבית מזרון, שק איגרוף ואת כל הציוד - כולל מגנים ותלבושות, ותתפלאו כשהוא חוזר מבית הספר הוא רץ ישר להתאמן. אפילו לאכול הוא לא רוצה, רק להתאמן! אז כן יש את הסמארטפון שקנינו לו אבל הוא שומר על השילוב ביניהם, ואפשר להגיד שאנחנו כהורים מאוד מרוצים!"
ליה מרחובות דווקא אומרת משהו אחר:
"אני חושבת שהכי נכון זה לתת לילד להחליט, היום בעולם הסמארטפונים הילדים שלנו נחשפים לכל כך הרבה תכנים, שהם יכולים להיכנס לגוגל ולהתחיל לחפש בעצמם תחביבים ועיסוקים שהם היו רוצים להתנסות בהם, ולהגיד בעצמם להורים 'אמא אני רוצה את חוג'. בשורה התחתונה אני חושבת שמה שבאמת חשוב לילדים שלנו זה מה שהם בוחרים לעשות, אם זו פעילות גופנית או עולם הסמארטפון. השילוב הוא נורא מסובך לטעמי."
ומה יש למומחים וחוקרים בתחום לומר?
ג'ינו סאמה חוקר יפני בתחום התפתחות הילד אומר:
נכון שאנחנו בדור חדש ובעולם דיגיטלי שבו כל איש ורעהו נחשף לקצב המהיר של התפתחות הטכנולוגיה, אבל הילדים של היום רוצים להיות כמו ההורים שלהם בסופו של דבר.
אם זה אומר לשחק את המשחקים הנוסטלגיים של תקופות העבר בפארקים הציבוריים, או אם זה להיכנס לחוג או פעילות גופנית ולחזור הביתה לספר להורים איך היה. למעשה זה מה שיוצר את הקירבה בין ההורה והילד, שלפי מחקרים אמריקאים בכ- 45 אחוז מהמשפחות בארה"ב, חסר הנתון הזה של הקירבה. נתון קצת מדאיג, אבל נמשיך להיות אופטימיים.
לסיכום אני סמוך ובטוח שגם לכם יש חומר למחשבה.
נכון,
הילדים שלנו כיום הרבה יותר חכמים טכנולוגית,
אבל הם רוצים להתקרב אלינו - ההורים, בדרך הישנה.
