בדיקות ערכי הסוכר בדם שעורכים עם גלוקומטר (מד סוכר) בבית או במעבדה, נותנות לנו משוב מיידי לגבי מצב הגלוקוז בדם ברגע נתון. הבעיה היא שגם אם נערוך בדיקות רבות, עדיין לא נדע מה מצב הסוכר בכל רגע ביממה. יתכן בקלות מצב בו אנחנו מפספסים קפיצות בערכי הסוכר, שמתרחשות למשל מייד לאחר ארוחות או מאוחר בלילה.
אז מלבד הבדיקות העצמיות שלנו, בדיקת ההמוגלובין המסוכרר הינו המדד החשוב ביותר להערכת מצב איזון רמות הסוכר (גלוקוז) בדם. הבדיקה הזו נותנת לנו מידע על הממוצע של רמות הסוכר שלנו בדם במשך שלושה חודשים אחורה, כך שגם אם פיספסנו בבדיקות הבייתיות – הבדיקה הזאת תיתן לנו תוצאה מדויקת (יחסית) על האיזון שלנו.
אם כן מהו ההמוגלובין המסוכרר – בקיצור glycosylated hemoglobin) Hb.A1C)
המוגלובין הוא חלבון הנמצא בתאי הדם האדומים שלנו. באופן טבעי הסוכר שבדם נקשר למולקולת ההמוגלובין, שהופכת להיות מולקולת המוגלובין מסוכרר. ככל שרמת הסוכר בדם גבוהה יותר, יותר מולקולות סוכר נקשרות למולקולות המוגלובין. מכיוון שתאי הדם האדומים בגוף מתחדשים כל שלושה חודשים בערך, לפיכך ניתן לחשב מה היו רמות הסוכר הממוצעות בדם ב-3 החדשים האחרונים.
מה משמעות תוצאות הבדיקה ?
תוצאות בדיקת הההמוגלובין המסוכרר מופיעות באחוזים. לאחר ניתוח מקיף של הנתונים הגיעו החוקרים לנוסחה, על פיה אפשר להעריך מה אומר אחוז ההמוגלובין המסוכרר לגבי רמות הגלוקוז הממוצעות במהלך שעות היום לאורך 3 חודשים. בטבלה הבאה ניתן לראות מה בעצם אומרת הבדיקה על ערכי הגלוקוז הממוצעים שלכם.
אגב, ניתן למצוא מספר מחשבונים באינטרנט העוזרים לחשב את התוצאה שלכם ביתר דיוק – אחד מהם שאני אוהב ניתן למצוא בקישור הבא.
אגב כמו תמיד עולות שאלות באשר לפרק הזמן האמיתי שרמת הסוכר הממוצעת לאורכו מיוצג הערך הנכון והיחסי . ההנחה הרווחת 4 שבועות עד 3 חודשים. כאשר ישנם הטוענים כי הרמה משקפת את ערכי הגלוקוז 2-4 שבועות אחרונים, הנחה המבוססת על נתוניים מהשטח בעת הטיפול שמתאימים לשיפור הקליני וניטור מתמשך לאורך היום והלילה של רמות הסוכר. כיום קיימים מכשירי מדידה כמו ה - של אבוט. אשר נותנים גם ממוצעים ייומיים או חודשיים. אך מאחר ואין לעייל ידם של החולים להשיג את המכשירים בשל העלויות הגבוהות באחזקתם. (בעת כתיבת הדברים אני מוצא כי וועדת סל התרופות אשרו המכשיר לשמוש קהל החולים).
בנתיים אנו ממשיכים ומבססים את הטיפול בהתייחס למדידות המאושרות אחת לשלושה חודשים ע"י הקופות. לאלה מהם עם רמה מאוזנת של סוכר, מומלץ לבצע את הבדיקה לפחות פעמיים מדי שנה. מה גם שאין צורך לבצע הבדיקה בעת צום כפי שנדרש בבדיקת הגלוקוז. לכן דם יכול להלקח בכל עת במשך היום.
ברוב המעבדות התחום הנורמאלי של ההמוגלובין המסוכרר הוא 4.5-5.9%, אם כי יש מעבדות המציבות את תחום הנורמה בין 4.0-5.6%. על פי המעבדות הנוקטות בגישה היותר שמרנית, רמת ההמוגלובין המסוכרר שמתחת 5.7% נחשבת תקינה, ולאילו שרמת ההמוגלובין המסוכרר בתחום שבין 5.7-6.4% מזהירה מפני סיכון מוגבר של סוכרת, ולפיהן רמת ההמוגלובין המסוכרר שמעל ל 6.5% כבר מעידה על סוכרת. ערך סף זה של 6.5% או 48 מילימול/מול' מומלץ כערך-סף אבחוני על ידי שלושה איגודים מובילים אלה-, הללו ממליצים במסמך משנת 2009 שבדיקת ההמוגלובין המסוכרר תשמש לאבחון מצבי קדם-סוכרת, וכן סוכרת מסוג 1 ו – 2 דבר שנמנע עד סוף שנות התשעים בשל שונות בערכים שנמדדו ע"י מכשירים שונים שנמצאו בשוק.
לאחרונה ממליץ האיגוד האמריקני לסוכרת על חולים שמקיימים שמירה טובה על ערך של המוגלובין מסוכרר מתחת ל שבעה אחוזים (או 53 מילימול/מול), בה בשעה שאיגודים רפואיים אחרים כמו הפפדרציה הבין- לאומית לסוכרת ואיגוד האנדוקרינולוגים הממליצים על יעד שמתחת ל-6.5% (או 48 מילימול/מול). מחקרים מראים שירידה של 1% ברמת ההמוגלובין המסוכרר מפחיתה ב-10% את הסיכון לסיבוכים מיקרו-וסקולאריים.
סקירה מקיפה הביאה להערכה שהסיכונים להתרחשות הסיבוכים העיקריים של סוכרת כגון רטינופתיה (פגיעה ברישתית), נוירופתיה (עצבית) היקפית, נפרופתיה (כליות) ומחלה מאקרו-וסקולארית, פוחתים ב-3% עם כל ירידה של 1 מילימול/מול גלוקוז או 0.16% בהמוגלובין המסוכרר. יחד עם זאת, מחקרים עדכניים אחרים מצביעים על כך שבמקרים מסוימים של חולי סוכרת, ירידה מאולצת לערכי המוגלובין מסוכרר שמתחת לשבעה אחוזים היתרונות המצופים מהורדה זו קטנים יחסית, והניסיון האינטנסיבי להישאר בתחום עלולים להיות מסוכנים שכן יתכנו ארועי היפוגליקמיה תכופים ומסוכנים.
תוצאות מדידת רמת ההמוגלובין המסוכרר יכולות להשתנות בתלות בשיטה האנליטית, בגיל הנבדק, ובשוֹנוּת הביולוגית בין נבדקים. שני נבדקים עם אותה רמה ממוצעת של גלוקוזה בדמם, יכולים לתת תוצאות שונות (עד 2-3 אחוזי) כלומר התוצאות עלולות להיות מושפעות למשל במצבי איבוד דם מסיבות שונות, כמו לאחר פעולה כירורגית, כתוצאה מעירויי דם, כתוצאה מאנמיה, או כתוצאה מהרס מוגבר של אריתרוציטים לדוגמה במקרים של חסר האנזים (). גם מחלות כבד או כליה כרוניות, רמה גבוהה של כולסטרול, צריכה של ויטמינים ( ) ו- ( ) במינון גבוה, או טיפול באריתרופויטין ישפיעו על תוצאת אלו.
השפעה של פעילות גופנית על ערכי ההמוגלובין המסוכרר
במחקרים שנערכו בחולי סוכרת שהחלו לשנות מ"הרגליהם" הגיעו למסקנה הבאה: אלה ששילבו פעילות גופנית אירובית עם פעילות של תרגילי תנגודת הביאו לירידה ניכרת יותר ברמת הסוכר בדם, וממילא לאחוז נמוך יותר של המוגלובין מסוכרר זאת בהשוואה לאלה שהתמסרו לפעילות אירובית בלבד. פעילות גופנית משולבת זו, הביאה להפחתה ממוצעת ברמת ההמוגלובין המסוכרר של 0.8% או של 9.0 מילימול/מול', הפחתה דומה למה שמתקבל בהקפדה ארוכת-טווח על דיאטה מתאימה או על ידי טיפול באינסולין המפחית 0.6-0.8% או 6.5-9.0 מילימול'/מול' של ההמוגלובין המסוכרר.
ההשפעה של אסכרקס – תוסף מזון המאזן את הפעילות המטבולית
אסכרקס הינו תוסף שמורכב בבסיסו ממרכיבים צמחיים שלהם השפעה על המטבוליזם של תאי הגוף. צבר הצמחים עובד בסינרגיזם במקומות שונים בעת ובעונה אחת ובכך דרך פעילותו ממתנת את הלחץ על מנגינונים כמו: ספיגת פחמימות רב- סוכרים במעי זאת ע"י עכוב הניע של המעי והפחתת ההפיכה של רב סוכר לחד סוכר שנספג מהמעי לדם ולכבד, מאפשר יעילות בפעילות האינסולין ההורמון המניע את הסוכר אל תוך התאים ואגירתו בתאי הכבד. לאחרונה נמצאו בין המרכיבים חומרים המאפשרים את הורדת סף הספיגה חזרה של הגלוקוז מהשתן חזרה לדם. וכן להתאוששות תאי הלבלב להפריש אינסולין.
הממצאים שעלו בתוך הניסוי שנערך בבני אדם (119 חולים) וכן ממצאים מעבדתיים שמובאים אלינו מחולים המטופלים עלה כי ההמוגלובין המסוכר ירד כדי 2% בחולים שערכי ההמוגלובין המסוכר היו גבוהים במיוחד. כמובן שבמידה והחולים ו/או הטרום סוכרתיים יקדימו ויפעלו בתחום הפעילות הגופנית וישנו את הרגלי האכילה הם ימצאו ברכה רבה בעשייה זו. ישנם לאחרונה רבים מהרופאים שמוצאים בין החולים הבראה מלאה, בעיקר באלו המקדימים לעלות על המחלה המאמללת שנחשבת למגיפת המאה..
אסכרקס של אסכרית
IDF
EASD European Association for the Study of Diabetes
ADA
International Expert Committee Report
**The International Expert Committee report on the role of the A1C assay in the diagnosis of diabetes, -Diabetes Care, 2009;32(7): 1327-34
