אחת הדוגמאות למחקר כמותי היא מחקר, המתבסס על ניתוח של נתונים חיצוניים. היתרון בנתונים חיצוניים, הוא שאיסוף הנתונים מתבצע באופן עצמאי, ללא מעורבות של הנחקרים, ולכן גם נמנעת הטייה של המממצאים כתוצאה מהנחקרים. למשל, הטיות מסוג של רצייה חברתית או אפקט ההילה, שהן הטיות נפוצות במחקר כמותי. הטיות אחרות המאפיינות את המחקר הכמותי, כמו שימוש בשאלונים בעלי תוקף מפוקפק, נמנעות אף הן. והחוקר יכול להינות מניתוח אמין יחסית של הבעיה הנחקרת.
דוגמא ליישום של מחקר כמותי מסוג זה, היא בתחום הקשר בין אבטלה להשכלה. עד לשנות ה-70 התקיים בארץ מוסר עבודה שונה מזה המוכר לנו. עבודות פשוטות, כמו עבודה בבניין ובחקלאות נחשבו למקובלות ונהוג היה שישראלים יעסקו בעבודות מסוג זה. יחד עם זאת, חלק משמעותי משכבת ההשכלה נמוכה וויתרו על השתתפותם בשוק העבודה, כך למשל נשים ממוצא אסייתי-אפריקאי, שנטו להשתייך לשכבת ההשכלה הנמוכה ביותר, נדחקו בשל המסורת בארץ מוצאן וגודלן של המשפחות, אל מחוץ לשוק העבודה. התאמת שיעורי השתתפותם של בעלי ההשכלה הנמוכה לאלו של שכבות ההשכלה האחרות הניבה עלייה חדה בשיעורי האבטלה של קבוצה זו, יצרה הפוך מהמצופה בין השכלה לאבטלה. המדיניות החברתית של התקופה בהפחתת האבטלה בקרב שכבות ההשכלה הנמוכות.
שנות ה-90 המאוחרות היו שנות משבר לשוק העבודה הישראלי. בשונה ממשבר התעסוקה של תחילת שנות ה-90 שנבע מזינוק פתאומי באוכלוסיית דורשי העבודה כתוצאה מגלי העלייה, נבע המשבר של סוף שנות ה-90 מירידה בביקושים ומגמת ירידה במחזור העסקים. הצמיחה במשק, שהתעוררה לחיים בתחילת שנות ה-90, החלה נשחקת. נפגעו במיוחד חסרי ההשכלה ששיעור האבטלה בקרבם עלה באופן חד – עלייה של 88%, מ-7.3% בשנת 1996 ל- 13.7% בשנת 1999. באותו הזמן נותר שיעור האבטלה בקרב בעלי ההשכלה יציב יחסית, 4.4% בשנת 1999, לעומת 3.7% בשנת 1996. לראשונה מזה שנים רבות הראה המשק הישראלי קשר שלילי מובהק בין אבטלה להשכלה.
מחקר כמותי הכולל מעקב אחרי נתונים מבניים של שוק העבודה, מאפשר לצפות גם מגמות בשוק העבודה ויש לו ערך בתכנון המדיניות הציבורית הנוגעת לתחום הרווחה והבטחון הסוציאלי. למעשה, מחקר כמותי כזה הוא חיוני. למשל, מעקב אחרי רמת ההשכלה באוכלוסיה כולה, מהווה מדד ליעילותה של מערכת החינוך. הדרך היחידה לבחון את הנתונים היא באמצעות מחקר כמותי תקופתי. בצד העלייה מרוסיה העשירה בכוח אדם משכיל, חל בעשור האחרון גם גידול בחלקם היחסי של בעלי ההשכלה בכלל האוכלוסייה הישראלית, ובכלל כוח העבודה, מעל ומעבר לזה המיוחס לתרומת העלייה מרוסיה. בחלקו, ניתן ליחס גידול זה להרחבת מסגרות ההכשרה העיונית העל-תיכונית בעשור האחרון. אל האוניברסיטאות הספורות שהקבלה אליהן קשה באופן מסורתי הצטרפו המכללות. אלו פתחו את השערים להשכלה על-תיכונית בפני רבים שלא היו זוכים לחינוך על-תיכוני בלעדיהן. מאידך, גידול משמעותי בחלקם של בעלי ההשכלה בכלל האוכלוסייה, המלווה בירידה חדה בהשתתפותם של חסרי השכלה בכוח העבודה עלול ליצור עלייה חדה בחלקם של בעלי ההשכלה במשק כולו. מצב שכזה עלול לגרום להפיכת הקשר ההפוך המסורתי בין אבטלה להשכלה בשל עודף היצע עבודה בקבוצת בעלי ההשכלה.
האפשרות כי המשק הישראלי ימצא עצמו במצב שבו האבטלה החמורה ביותר היא דווקא בשכבות ההשכלה הגבוהות יותר, היא חמורה ומדאיגה במיוחד. לכן, נדרש מעקב צמוד במיוחד אחרי הנתונים.