דלק לעומת חוויות
גדלתי בעיר בינונית במרכז הארץ , במיקום שהערים הסובבות קרובות אחת לשנייה. מרחקים של 20 – 40 דקות נסיעה. ומגיל קטן הבנתי מהסביבה שנסיעות למרחקים גדולים יותר הלוקחות יותר זמן לא שוות את המאמץ , ובשפה של אז – לא חבל על הדלק? אחת הדרכים הנפוצות ביותר של חברות לשמר את העובדים שלהן הוא אספקת רכב ודלקן לעובד – בתמורה למשאב הכי יקר בפלנטה שלנו , זמן.
הדיל הוא כזה – היי , היי אתה , רוצה להיות עצמאי ובעל היכולת לנוע מנקודה א לנקודה ב בכוחות עצמך ובחינם? משאלותיך התגשמו! בוא לעבוד אצלנו ולא רק שתקבל רכב על חשבוננו אלא גם כל הטיפולים המקיפים על חשבוננו! צריך דלק? לא בעיה! גם זה על חשבוננו! מה אנו רוצים ממך? את הזמן שלך. ככל שתקדיש לחברה יותר ויותר מזמנך הפנוי , מתודעתך ותשומת הלב שלך אנחנו ( בעלי החברה) נרוויח יותר ויותר כסף! האמת שנרוויח מיליונים! ואתה תקבל רכב! ודלקן! יקר היום דלק. נכון שרוב המקומות שתיסע אליהם עם הרכב יהיו העבודה והסופר , אבל היי , בסופי שבוע אתה יכול לנסוע לחופשה קטנה בחוות התנינים שבחמת גדר. חחחחח על מי אנחנו עובדים כנראה שתהיה מותש מידי מכל תשומת הלב והאנרגיה שבזבזת על מוצר שבכלל לא שלך ככה שהגוף שלך יירקב בספה מול הטלוויזיה. מה שנקרא win win situation.
אם אסביר את הצעת העבודה הסופר כנה הזו במילים אחרות – אנחנו קונים אתכם . המחיר שלכם שווה לרכב .
האמת שבעידן של היום זה עוד מחיר מכובד עם כמה שכואב להגיד את זה.
אסביר , תודעה היא מקור הריבונות שלנו , זאת אומרת ככל שנהיה במודעות גדולה יותר מה אנו בוחרים להכניס לתודעתנו , ככה נחזיר את הכוח בחזרה אלינו מבלי להיות תלותיים בחברה החיצונית.
אתן לדוגמה פרסומת של מקדונלדס. בפרסומת ההצעה היא כזו : אתם תאשרו קבלת תוכן שיווקי מאיתנו (מקדולנדס) ואנחנו בתמורה ניתן לכם עשרה מטבעות דיגיטלים לרכישה ברשת. שימו לב , הפרסומת אומרת דבר כזה –
אנחנו נפציץ לכם את המייל בתוכן שיווקי, זאת אומרת את התודעה שלכם מכיוון שרק אם אפילו נכנסתם לכמה שניות ויצאתם מהמייל המוח שלכם עדיין הספיק לקרוא ואפילו לזכור מה היה כתוב במודעה השיווקית , הוא פשוט מאחסן מידע זה בתת מודע עד שהוא מציף מידע זה בחזרה למודע. מה התוצאה? אתם חושבים על מקדונלדס במהלך היום למרות שאתם בכלל לא רעבים ולא מבינים למה , ואם אתם כן רעבים החגיגה היא כפולה ומכופלת. אתם "זכיתם" בעשרה מטבעות דיגיטליים השווי ערך לקניה חד פעמית של גלידה והבעלים זכו בתודעה היום יומית שלכם וכתוצאה מכך בעוד הרבה כסף. המון כסף יש לומר.
עסקאות ופרסומות אלו נפוצות כמעט אצל כל החברות , כי כולן רוצות את תודעתכם ותשומת הלב שלכם .
מתחילים להבין את עולם הצרכנות?
נחזור לנושא – דלק לעומת חוויות . ההנחה הבסיסית היא שאם אני בעל רכב , יש לי את היכולת וכנראה גם את הרצון להגיע לנקודות מסוימות באופן עצמי וכמעט חופשי יש לומר (עד שאגיע לגבול שיגביל אותי) , אז למה שלא אשתמש בו לחוויות שלא מתקיימות בסביבה היום יומית שלי? בגלל שדלק זה יקר? אני באמת הולך לוותר על ההזדמנות לגלות מקומות חדשים , להכיר ולדבר עם אנשים חדשים , לצחוק , להתמודד עם אתגרים , לחוות ולחיות רק בגלל מוסכמה חברתית שנקראת כסף? ואם אתם שואלים אותי , זה שווה את הכסף. אין סכום בעולם ששווה התנסות וחוויה.
כן אני רוצה לנסוע בדרכים שלא הכרתי במשך שעתיים וחצי שלמות ולחוות כל רגע ורגע שם. לראות עוד ,להסתקרן עוד. בחרנו להגיע לעולם בשביל לחוות חוויות אלו ולא בשביל להתפנצ'ר אל מול הטלוויזיה בחוסר מעש והעדר חשיבה מוחלטים. לא שיש לי בעיה עם אנשים שיבחרו את האופציה של הטלוויזיה חלילה , זכותם המלאה לגמרי . אבל אני שואל אתכם , איך אתם רוצים לחיות? לתת לכסף ביטוי בחייכם על ידי צבירת חוויות? או הקדשת הזמן שלכם לגורם חיצוני שנותן לכם אשליה של צבירת חוויות?