ד"ר יעקב רוב
שופטים חייבים להיות מודעים להטיות המשפט שלהם שפוגמות בעשיית צדק.
כתוצאה מידע אינטרדיסציפלינרי מוגבל על הטבע האנושי קיימות הטיות במשפט הפלילי. דעת עורך המאמר מניסיונו בתצפית משתתפת בבתי הדין , מחזקת את המחקרים שמוצגים במחקר שצוינו על ידי פרופסור משה זכי, ראש המחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה; המרכז הבין-לאומי לבריאות, משפט ואתיקה, אוניברסיטת חיפה.
אני מסכים לקביעה כי בית המשפט משול לזירה בה שני צדדים יריבים זה לזה, כאשר מטרתם אינה מכוונת לחיפוש אחר האמת אלא כדי לנצח; צד אחד ירצה למכסם רווחים והצד השני למזער נזקים. כתוצאה מכך התנהגותם של עורכי הדין בערכאות הפליליות סובייקטיבית ומוטה לטובת הקליינט שהם מייצגים. הטיה מעין זו משפיעה על ההליך המשפטי ואף על הכרעת הדין. וייאמר הכרעת הדין ולא הכרעת צדק. כמובן שקיימים גורמי הטיה ברמת השופט ועורכי הדין של הצדדים –כאשר כל אחד מהם משחק תפקיד Role Playing) ) , ומכאן מהיבט האתיקה המשפטית בין כתלי בית המשפט - התהליך של קבלת ההחלטות מוטה. שופטת חכמה לחשה באזני, כי בבית הדין לא 90% אינם דוברי אמת אלא 100% אינם דוברי אמת ברמה כזו או אחרת.
דפנה הקר מרצה מאוניברסיטת תל אביב טוענת שהמשפט הינו כאמצעי ולא כמטרה בפני עצמה וסוברת שהשאלות המעניינות והחשובות לגבי המשפט המצוי והמשפט הראוי אינן יכולות לקבל מענה מספק בלא הבנת הזיקות שבין המשפט לבין החברה שבה הוא פועל. לדעתה עדיפה דיפוזיה של המחקר הסוציולוגי אל תוך המחקר המשפטי. הטיעון הינו שיש לממש בין מי שמבקשים לחשוף את מה שהמשפט מעדיף שלא לראותו ומי שמבקשים לעזור למשפט לראות בבהירות רבה יותר.
זכי משה (2013)מחדד את הנושא ,וטוען כי לגבי לגורמי הטיה ברמת השופט, מחקרים מוכיחים שנתוני רקע של שופטים (גיל, מין, ותק מקצועי, רקע אתני ודתי) משפיעים על סגנון השיפוט ועל הכרעת הדין וחומרת הענישה. אבישי אנטונובסקי טוען כי קיימת שונות גדולה ברמת הגישה של שופטים ביחס לאותם נאשמים. ידע פסיכולוגי יהווה כלי בידי שופטים לשיפור יעילותם של הליכים משפטיים ודיוקן של הכרעות משפטיות ויתרום לעשיית צדק . הגברת ההבנה של התנהגות האנושית בקרב בעלי התפקידים בבתי המשפט תשתפר, באם המערכת המשפטית תשתמש במחקר פסיכולוגי בתחומים, כגון השפעה חברתית, בריאות הנפש, קבלת החלטות, התפתחות מוסרית, קוגניציה, אישיות, תפישה וזיכרון. בית המשפט אף מתאים לשמש זירה לניסויי מעבדה ולמחקרי שדה בענפי פסיכולוגיה שונים. בבית המשפט יש "בעלי תפקידים" רבים – שופטים, עדים, הצדדים למשפט ופרקליטיהם – ומערכת היחסים ביניהם לעתים היא סבוכה ומורכבת. אחד מתחומי המחקר הנפוצים בפסיכולוגיה החברתית של בית המשפט הוא השפעה חברתית. לדוגמה, נשאלת השאלה מתי להעלות לדוכן את העד החשוב ביותר. בפסיכולוגיה חברתית ידועים אפקט הראשוניות ואפקט האחרוניות, שבהם האובייקט המוצג ראשון או אחרון (בהתאמה) זוכה לבולטות הגדולה ביותר. שנית, יש להגביר את מודעות השופטים לתהליכי קבלת ההחלטות שלהם, אשר עשויים להיות מושפעים מגורמים חוץ-משפטיים: הן גורמים הקשורים למאפייני ההליך המשפטי (זהות העדים, נוכחות התקשורת, סדר העדויות וכיו"ב) והן גורמים הקשורים לשופט עצמו, בהיותו בשר ודם (ערכים, אמונות, רקע תרבותי וכיו"ב).
זכי משה (2013) מביא דוגמה מעין זו ניתן להמחיש על ידי תרגיל שנערך בהשתלמות שופטים במכון של בית המשפט העליון בירושלים (בתאריך 5-3 ביוני 2007). בתרגיל הוצג בפני כ-50 שופטים תיאור מקרה של גבר עם הפרעה נפשית מאובחנת על ידי פסיכיאטר מומחה אשר פגע מינית באישה. המשתתפים, שופטים (גילאים שונים, ממין זכר/נקבה ועם ותק מקצועי שונה) נתבקשו לגזור לנאשם חומרת הענישה. התפלגות הענישה של המשתתפים נעה בין 2 שנים ל-10 שנות מאסר. ניתוח הממצאים הצביע על כך ששופטים בגילים צעירים ובוותק מקצועי הקלו בענישה, לעומת שופטים מבוגרים עם ותק מקצועי רב יותר אשר החמירו בענישה. אחד ההסברים לכך הוא, ששופטים צעירים בעידן הפוסט-מודרניזם גמישים יותר בעמדותיהם מאשר שופטים מבוגרים עם עמדות ונורמות תרבותיות מסורתיות יותר. להוסיף עוד, שקיימים גורמים חיצוניים המשפיעים על הכרעת הדין וחומרת הענישה, כמו למשל: התעסקות התקשורת במשפט, עמותות חברתיות שמוחות על פתחי בית המשפט, הצהרות של עורכי הדין תוך כדי ההליך המשפטי על כוונתם לערער בבית המשפט העליון. כל אלה עלולים להשפיע על קבלת ההחלטות של השופטים עוד בטרם הסתיים ההליך המשפטי. לדעתו גורמי הטיה ברמת עורכי הדין - הקשר בין עורך דין לקליינט, בהליך משפטי מתבטא בקליינט פאסיבי המותיר את הטיפול המשפטי בידי בא כוחו, עורך דינו, אשר הוא זה שקובע עמדתו המקצועית מול הצד שכנגד, לטובת מרשו (וגם אם היא לא צודקת) : הדבר מתבטא, גם במשפט האזרחי וגם במשפט הפלילי, בבחירת עד מומחה (פסיכולוג מומחה ו/או פסיכיאטר מומחה) אתו יש לו התקשרות מתמשכת – אשר משפיעה, שלא במודע, על ממצאי ההערכה הפסיכולוגית מבחינת מהימנות ותקפות: לא פעם אנו מגלים שתי בדיקות פסיכולוגיות סותרות ביחס לאותו נבדק. אחד המאפיינים של מצב מעין זה הוא בכך שעד מומחה מצד התביעה נוטה לשפוט ולהעריך את האשם על סמך מאפיין בולט שלילי, אפקט ההילה (Aiken, 1997), או לחילופין להיות מושפע מנתונים אנימיסטיים לא אוהדים (לדוגמה תסקיר עובדת סוציאלית לחוק הנוער או לסדרי דין), ושלא במודע לפרש ממצאיו בהתאם למצופה ממנו (Orme, 1962). תוך כדי ההליך המשפטי, עורך הדין שביריבות מבצע חקירה נגדית אשר מגמתה לא להגיע לאמת האובייקטיבית אלא להפעיל לחץ על עד המומחה, כאדם, כדי למוטט את הראיה המקצועית של חוות הדעת המקצועית ואלה משפיעים על ההליך המשפטי ומהווים גורמים להטייתו. ידוע על מקרים שבהם עורכי דין מטעם התביעה הסתייעו בייעוץ מקצועי למטרות אלה: כיצד לסנדל פסיכולוג מומחה בחקירה נגדית. על כן, נכתבו ספרים ומופעלות סדנאות עם הנחיות כיצד לעמוד תחת לחצים מוגברים בחקירה נגדית (Brodsk 1995). לגבי המחקר בפסיכולוגיה חברתית לניתוח בית המשפט כמערכת חברתית - בפועל , התפקידים אמורים לקבל אופי משימתי ייעודי: סנגוריה – הגנה על הנאשם, פרקליטות – הרשעתו של הנאשם; והשופט הנמצא במעמד נטרלי וסמכותי, מאפשר לצדדים להציג ראיות וגרסאות; הנאשם נוקט בעמדה פאסיבית לצד הסנגוריה המייצגת את האינטרסים שלו; עדים מומחים מזינים מידע מקצועי (ראיות) המסייע להכרעת הדין. מאחר והתקשורת הבין אישית בבית המשפט היא רווית מתחים וישנם אי-הסכמות וקונפליקטים בין הצדדים – המשימה של כל צד מוטה לטובת אינטרסים אישיים.
זכי משה טוען ואני מסכים לחלוטין, כי הנמצא במחקרים בפסיכולוגיה חברתית מצביע על התופעה נטייה של מקבלי ההחלטות המתדיינים, להקצין את עמדותיהם הראשונים (Knox & Safford, 1976). השאלה המתבקשת: מדוע הדיון של מקבלי ההחלטות גורם להקצנת העמדות הראשונות. חוקרים מציעים את תיאוריית ה"טיעונים המשכנעים" (Vinkur & Bernstein, 1974): על פי תיאוריה זו, בדיון עולים טיעונים שונים שהצדדים מאמצים ועל כן הם מחדדים עוד יותר את עמדותיהם. ככל שהדיון מתקדם ומובאות התנגדויות וחקירות צולבות הרי שמועלים טיעונים נוספים שמציינים את עמדת הפתיחה וזה טבע התנהגות אנוש. לתיאוריה זו מתווספת תיאוריית "ההשפעה האינפורמטיבית" (Laughlin & Earley, 1982): הדיון הקבוצתי מספק למשתתפים מידע חדש המקצין את עמדותיהם הראשונות. ועל פי "תיאוריית האיזון" (Heider 1958): האדם נוטה בין השאר להתחבר לצד שמבטא עמדות זהות לשלו. באולם בית המשפט כמערכת חברתית, בהתאם לתיאוריה זו, השופט ייטה להתחבר לאחד הצדדים המבטא עמדות זהות לשלו – תופעה זו מהווה מקור להטיה בהכרעת הדין. להלן דוגמה לכך לצורך המחשה : בבית משפט לנוער, שופט המחזיק בעמדות של הוצאת קטין נזקק למסגרת חוץ-ביתית, יתחבר שלא במודע לצד התביעה (עובדת סוציאלית לחוק הנוער); ואם הוא תומך בחשיבות משפחת המוצא בתהליך שיקום הילד, הוא יתחבר לצד ההגנה המציעה תכנית שיקומית להורה ולילד בתוך הקהילה. במילים אחרות, השפעת הדיון הקבוצתי אינה נובעת רק ממה שאנו שומעים אלא גם ממי אנחנו שומעים זאת.
המצב הנוכחי מחייב ידע אינטרדיסציפלינרי ולא רק ידע משפטי. על מערכת החינוך לבנות את התשתית ההכרחית להעצמת הכלים לשפיטה שבידי השופטים לצמצום עיוורונו של הצדק וצמצום התלונות נגד השופטים והתחושה שבישראל נעשה דין ולא צדק.
סוף דבר
ההליך האנושי בבתי המשפט , במודע ושלא במודע, מהווה גורם הטיה להליך המשפטי המצדד בחיפוש האמת כדי לעשות דין צדק. ההכרעה של השופט מושפעת בין היתר מגורמים אינטרה- פסיכיים (אישיות, אמונה דתית, עמדות אתניות) לצד תהליכים אקסטרה-פסיכיים (יריבות בין הצדדים, התקשורת, לחצים מצד עמותות חברתיות) בגין ריבוי משפטים בישראל ושחיקה נפשית הנלווית לכך, ישנה היום מגמה של “פשרה” בין הצדדים היריבים במשפט האזרחי, ו ”עסקת טיעון” במשפט הפלילי - במטרה לקצר את ההליך המשפטי. זה מצב לא טוב לעשיית הצדק . הוא טוב רק לעשיית הדין. ופסיקות במעמד של דן יחיד מחטיאות את המטרה והיא הצדק. שופטים חייבים לקחת את היוזמה להיות מודעים להטיות שלהם בתהליך קבלת ההחלטות שלהם למשל שמושפעות מפרוש לא מציאותי של שפת הגוף של הנאשמים למשל. זה יכול להשתפר באמצעות חינוך באוניברסיטאות של המשפטנים העתידיים והשתלמויות לשופטים במצב הקיים.
