המים כמקדמים את השלום במזרח התיכון וכמרכיב בביטחון הלאומי של ישראל
גורם ביטחוני ישראלי בכיר הסביר כי בעיית המים היא חלק מסדר היום הישראלי כבר תקופה ארוכה, ואינה מושפעת מתנאים ביטחוניים אקטואליים.
סעיף 6 להסכם השלום עם ירדן - מים א)
במגמה להשיג הסדר כולל ובר קיימא של כל בעיות המים בין ישראל וירדן:
הצדדים מסכימים להכיר בהקצאות הצודקות של שניהם במימי נהר הירדן ונהר הירמוך
ומי התהום שבערבה, בהתאם לעקרונות המוסכמים והמקובלים לכמויות ולאיכות כקבוע
בנספח II, שיכובדו וימומשו במלואם.
2. הצדדים מכירים בצורך למצוא פתרון מעשי, צודק ומוסכם לבעיות המים שלהם,
ובמגמה שנושא המים יוכל להוות הבסיס לקידום שיתוף פעולה ביניהם מתחייבים
יחדיו להבטיח כי ניהולם ופיתוחם של משאבי המים שלהם לא יפגע, בצורה כלשהי,
במשאבי המים של הצד האחר.
3. הצדדים מכירים בכך שמשאבי המים שלהם אין בהם די למלא את צורכיהם. ראוי לספק
מים נוספים לשימושם בשיטות שונות, כולל פרויקטים לשיתוף פעולה אזורי
ובין-לאומי.
4. לאור האמור בפיסקה 3 לסעיף זה, בהבנה כי שיתוף פעולה בנושאים הקשורים למים
יהא לתועלת שני הצדדים ויסייע להקל על מצוקות המים שלהם, וכי בנושאי מים
לאורך כל גבולם יש לטפל במכלולם, כולל האפשרות להעברות מים משני צדי הגבול,
מסכימים הצדדים לחפש דרכים להקלת מצוקות מים ולשיתוף פעולה בתחומים הבאים:
א. פיתוח מקורות מים קיימים וחדשים, העלאת זמינות המים לרבות שיתוף פעולה
על בסיס אזורי ככל המתאים, ומזעור בזבוזם של משאבי המים לאורך שרשרת
שימושיהם;
ב. מניעת זיהומם של משאבי המים;
ג. סיוע הדדי בהקלת מצוקות מים;
ד. העברת מידע ומחקר ופיתוח משותפים בנושאים בעלי זיקה למים, וסקירת
האפשרויות להגברת פיתוחם ושימושם של משאבי המים.
ב) מקור השתייה היחיד בעזה - מי התהום של אקוויפר החוף – יהפכו לבלתי ראוי לשתייה בשל מליחות כתוצאה משאיבת יתר. טיפול חלקי בביוב צפוי לזהם את האקוויפר ולהשפיע ישירות על ישראל. בעיית המים עלולה להיות "הקש שישבור את גב תושבי עזה". משבר הומניטרי יהפוך כך לסיכון ביטחוני. "הבעיות מביאות אנשים אל הקצה", הזהיר חטיב. "בן אדם נורמלי שנכנס לפינה הופך למסוכן".
גורמים פלסטיניים ובינלאומיים סבורים כי האפשרות המעשית והטובה ביותר היא הגדלת היקף העברת המים והאנרגיה לרצועה - הגדלה של 5 מיליון מטרים מעוקבים של מים (כמתחייב בהסכמי אוסלו) והעברת חשמל למתקני טיהור השפכים בצפון הרצועה שאינם פעילים כעת. בעבר שקלה ישראל העברת חשמל זו, אך הסכם הפיוס בין פתח לחמאס עצר את הדיונים בנושא.
"על מקבלי ההחלטות בישראל רובצת לא רק אחריות מוסרית למנוע התפרצות משבר הומניטרי כתוצאה מקריסת מקור המים היחיד כמעט של תושבי עזה", אמרו מחברי הדו"ח, ד"ר עודד ערן, גדעון ברומברג ומיכל מילנר, "אלא גם האחריות לאינטרסים הישראליים עצמם - הסביבתיים, הבריאותיים והביטחוניים - המחייבים נקיטת צעדים למניעת התפרצות משבר שכזה". הדברים אינם עולים בקנה אחד עם היעדרותה של ישראל מהוועידה בקהיר. המדינות התורמות והמארחת מצרים נמנעו מלהזמין אותה, אף שכמעט כל החלטה בה תדרוש תיאום ואישור ישראלי.
ברומברג הוסיף כי "ראוי שהממצאים על מצב התשתיות בעזה ידליקו נורה אדומה בקרב כל אחד ממקבלי ההחלטות המדיניים והביטחוניים בישראל", ואילו ערן העריך כי "סוגיית המים ניתנת לפתרון מיידי ואין צורך להתנות את פתרונה בפתרון מלא של נושא הגבולות".
ג. המים כסיכון לביטחון, למים ולמזון של כולנו: ישראל לא ערוכה למשבר האקלים
בדו"ח ראשון מסוגו קובע מבקר המדינה כי אף שישראל נמצאת באזור סיכון – היא מהמדינות המעטות בעולם שאין לה תוכנית מאושרת להתמודדות עם משבר האקלים. הסכנה העתידית: פגיעה במקורות המים, המזון, אספקת החשמל, הבריאות וגם חשיפה לאיומים ביטחוניים.