היקום שלנו, כפי שהוא נראה ונצפה על ידינו, הוא סופי במהותו. יש לו התחלה (המפץ הגדול) ויש לו סוף. בסופו של דבר הוא יתפשט ויתפזר למרכיבים קטנים ביותר עד שיחדל מלהיות היקום שאנו מכירים. מתופעת המפץ הגדול ומסימנים אחרים, שיפורטו להלן, ניתן להסיק על קיומו של יקום מסוג אחר, מעבר ליקום שלנו, יקום אינסופי, בעל חוקים ותכונות השונים לחלוטין מאלה של היקום האינסופי שלנו.
יקום סופי לעומת יקום אינסופי
היקום הסופי שלנו מוגבל ומתוחם מבחינת זמן ומבחינת תנועת החומר והאנרגיה שבו, לעומת היקום האינסופי חסר המגבלות. היקום שלנו נפרד ונבדל מהאינסופי באופן חד-כיווני, אנו לא יכולים לראות ולהבחין ביקום האינסופי, אך מנקודת הראות של היקום האינסופי אנו גלויים ופרוסים לפניו והוא חודר ונמצא ביקום שלנו, עד לחלקיק הקטן ביותר. על מנת להבין זאת נדמה לעצמנו שהיקום שלנו הוא עולם דו-מימדי והיקום האינסופי הוא עולם תלת מימדי. המימדים של העולם הדו-מימדי שקופים וגלויים לעולם התלת מימדי. לעומת זאת מי שמרותק לעולם הדו-מימדי אינו יכול לראות את המימד השלישי והוא אפילו מתקשה מאוד להבין את טיבו.
אף כי איננו יכולים להבחין ביקום האינסופי אנו יכולים למצוא את הגבולות והמגבלות הניצבים בפני יקומנו ולאתר סימנים לקיומו של עולם אינסופי מעבר להם.
הזמן ביקומנו נמדד ונקבע ע"י תנועת החומר, הן ברמת המקרו והן ברמת המיקרו. הזמן שלנו ולמעשה כל היקום שלנו, מתוחם לטווח תנועה שבין אפס תנועה, מצב שבו הזמן חדל להתקיים, לבין מהירות האור, שאם נחצה אותה נחזור אחורה בזמן ונתעלה מעל יקומנו. ביקום אינסופי הזמן אינו אותו זמן כמו ביקומנו. או שאין "זמן" בכלל או שה"זמן" משתרע גם על מצב שאינו מתוחם בין אפס תנועה למהירות האור. נזכור שעד המפץ הגדול לא היה קיים זמן כפי שהוא מוכר לנו, למרות שהיה קיים חומר (בצורת אנרגיה).
ביקום שלנו החומר, ככל שאינו חלקיק אטומי, ניתן למדידה, לספירה ולכימות. מיקומו, תנועתו וכיוונו צפויים ולכן הוא סופי. לא יכול להיות אין סוף לחומר סופי, שכן כל כמות שהיא של חומר כזה ניתנת בסופו של דבר לספירה. על מנת שחומר יהיה אינסופי הוא צריך להיות אקראי ולא צפוי, לא במקום, לא בכיוון התנועה ולא במאפיינים אחרים.
על פי חוקי הפיסיקה שלנו אין יש מאין. לא יתכן שיווצר חומר או שתיווצר אנרגיה מכלום. בעולם אין סופי לא קיימת מגבלה כזו.
תכונות של יקום אינסופי, שבו לא חלות המגבלות הפיסיקליות של היקום הריאלי שלנו אפשר למצוא בהתנהגות החלקיקים הקטנים. על פי תורת הקוונטים התנהגות החלקיקים הקטנים היא חסרת לוקאליות, ואינה מוגבלת למקום ולא לכיוון, תנע או ספין. היא אקראית לחלוטין, בלתי דטרמיניסטית ולא ניתן לצפותה או למדוד אותה. עיקרון אי הודאות שולט בה. שני חלקיקים שנפרדו יכולים להיות קשורים זה לזה והאינפורמציה תעבור ביניהם במהירות אינסופית, שאינה מוגבלת למהירות האור.
מחסום האינסוף
בשל מגבלת הסופיות שלנו אנו מנועים וחסומים מ"לראות" את היקום האינסופי (The Infinite Universe) ואין לנו גישה אליו. זהו מחסום האינסוף .(The Infinity Barrier) כאשר אנו מנסים להציץ אל אותו עולם חסום אנו נתקלים בתופעה מוזרה, שהמדענים אינם יודעים איך להסבירה וניצבים פעורי פה מולה. כאשר אנו מבצעים תצפית על חלקיק, עצם התצפית שלנו בלבד משנה את התנהגותו והופכת אותה מאקראית ובלתי ודאית לבלתי אקראית וצפויה. במילים אחרות, התצפית שלנו לבדה הופכת את התנהגות החלקיק הנצפה מאינסופית לסופית. (בניסוח מדעי: "עד להסתכלות עליו החלקיק נמצא בסופרפוזיציה. ההסתכלות שלנו עליו לבדה גורמת לפונקצית הגל שלו לקרוס ואחד הערכים שלו נבחר באקראי. פונקצית הגל שלו מייצגת את המידע החדש שהתקבל בהסתכלות והיא שונה ממה שהיתה קודם לכן").
מאחר שאיננו יכולים לראות את היקום האינסופי, כל מה שאנו רואים, כאשר אנו מנסים להציץ לעברו, הופך מאינסופי למוגדר וצפוי ולכן לסופי. אין הסכמה בין המדענים בשאלה אם מה שהשתנה עקב ראייתנו הוא רק מנקודת ראות סובייקטיבית שלנו או שהוא שינוי אובייקטיבי אמיתי.
האפקט של היקום האינסופי על יקומנו
כאמור, העובדה שלנו אין גישה אל היקום האינסופי אין משמעותה שלעולם האינסופי אין גישה אל עולמנו. למרות סופיותו, העולם שלנו מורכב מחלקיקים בעלי תכונות התנהגות אינסופיות. ביקומנו יש חורים שחורים שהחומר בתוכם מתנהג באופן אקראי ואינסופי מבחינתנו. יש חומר אפל ואנרגיה אפלה שאנו לא יכולים להבחין בהם בשום דרך.
איננו יודעים עד כמה משפיע היקום האינסופי על עולמנו ומעורב בו. יתכן שתופעות בלתי מוסברות כמו טלפתיה, טלקינסיס ותפיסה על חושית מבוססות על סוגי אנרגיות שמקורן ביקום האינסופי.
