מיון העתיקה אל הפסיכולגיה המודרנית לעומת התורה
ישנו פער גדול בין מה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות וכן בהקדמתו לפרקי אבות [שמונה פרקים], לבין כל שיטות הטיפול הקיימות, החל מטיפול תרופתי, פסיכולוגי, וכלה בכל סוגי הטיפול הרגשי
הרמב"ם כותב שצריך ללכת לדרך האמצעי ולעזוב את המידות הרעות, כמו כעס וחרדות, לעומת כל שיטות הטיפול הידועות היום להרפות או לחקור את סיבות החרדה
הרמב"ם בהקדמתו לשמונה פרקים כתב
ודע, שהדברים אשר אומר בפרקים אלו ובמה שיבא מן הפירוש אינם דברים בדותים מעצמי ולא פירושים שחידשתים, אמנם הם עניינים לקטתים מדברי חכמים במדרשות ותלמוד וזולתם מחיבוריהם ומדברי הפילוסופים גם כן הקדמונים והחדשים מחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרו...
וכל מי שיתבונן בספר המידות לאריסטו יראה באמת הרבה דברים מקבילים אל הרמב"ם
ברצוני לעסוק בקצרה דווקא בהבדל שביניהם, וכך להבין את ההבדל התהומי בין הפסיכולגיה לבין התורה
נכון שגם הרמב"ם מדבר על אותם מידות שדיבר אריסטו ואפילו לקח ממנו את שמותיהם, אבל השאלה המרכזית כאן היא: למה בכלל צריך מידות טובות?
אצל ספר המידות הכל זה רק דרך לחיים טובים, אבל אצל הרמב"ם זה דרך להתקרב אל ה', כמו שכתב בספרו הלכות דעות בסוף פרק א', שהיא הדרך של אברהם אבינו, שאגב חי כמה שנים לפני אריסטו..
זה נובע מוויכוח יסודי יותר. שהרי תיקון המידות הוא דבר שבשליטת האדם והוא לפי דעתו של כל אחד, אבל מהי בעצם הדעת? ומהו שכל?
היוונים ובעיקר אריסטו טען שהשכל הוא רק מה שאנחנו מכירים, ואילו ברמב"ם כתוב שהשכל הוא הדיבוק בין האדם לבוראו, והמחשבות הם בלב, לכן הלב יכול להאמין גם כאשר אין הוכחות גמורות
א"כ רק אחרי התפיסה שהשכל הוא אינו כח עליון אלא רק מה שאני מבין, באו אחריו וטענו שכל התפיסה שלנו באה מן שכל ולא מן הלב [דקארט]
כך החילוק הלך והתעצם: מצד אחד מדובר כאן על מחשבות כמו מתמטיקה, מצד שני המחשבות באות מתוך הלב ועל זה מבוסס כל תורת המידות של הרמב"ם
מכאן נובע היחס של רוב ככל שיטות הטיפול אל הגוף, להרפות או להתייחס לשכל כמוח ולדמות אותנו לבעל חי
מצד שני היחס של התורה הוא אל הלב, מתוך הנחה שכל אדם הוא חלק אלוק ממעל, ויש בו כוחות אלוקיים שאיתם הוא יכול להתמודד
יוסף ביליצר יועץ תורני מוסמך
http://yosefbilitzer.com/