אדריכלות בעידן המודרני סומנה על ידי מספר תנועות וסגנונות שונים, כל אחד עם מאפיינים והשפעות ייחודיות משלו.
אחת התנועות הבולטות של תחילת המאה ה-20 הייתה הסגנון הבינלאומי, שהתאפיין בדגש על קווים נקיים, עיטור מינימלי ושימוש בחומרי בנייה חדשים כמו פלדה ובטון.
תנועה חשובה נוספת של העידן המודרני הייתה תנועת הבאוהאוס, שביקשה לשלב אמנות וטכנולוגיה בתכנון מבנים ומבנים אחרים.
בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, הסגנון הבינלאומי פינה את מקומו לגישה אקלקטית יותר אקספרסיבית לארכיטקטורה, הידועה בשם התנועה הברוטליסטית. הברוטליזם התאפיין בשימוש שלו בבטון גולמי ללא עיטור ובהתמקדות בהיבטים הפונקציונליים של מבנים ולא באלמנטים הדקורטיביים שלהם. סגנון זה היה פופולרי בשנות ה-60 וה-70, ועדיין ניתן לראות דוגמאות רבות של אדריכלות ברוטליסטית.
בשנים האחרונות גובר העניין באדריכלות בת קיימא וידידותית לסביבה. זה הוביל לפיתוח של חומרי בניין וטכניקות בנייה חדשות שנועדו למזער את ההשפעה הסביבתית של מבנים. בנוסף, אדריכלים רבים משלבים כעת אלמנטים של ביופיליה, או שילוב של אלמנטים טבעיים בפרוייקטים של תכנון בית פרטי למשל, על מנת ליצור חללים שתורמים יותר לרווחת האדם.
בסך הכל, העידן המודרני של האדריכלות סומן על ידי מגוון של סגנונות והשפעות, המשקפים את סדרי העדיפויות והדאגות המשתנים של החברה. האדריכלים של היום ממשיכים לדחוף את גבולות העיצוב והטכנולוגיה כדי ליצור חללים חדשניים, ברי קיימא וניתנים למגורים.
אבל איפה מתחיל תהליך העיצוב? מאיפה אדריכלים שואבים את ההשראה שלהם? אדריכלים מגוונים כמו נקודות המבט והעיצובים שלהם, אך לעתים קרובות הם מסתמכים על חשיבה מודרניסטית שמעריכה חופש יצירתי, אינדיבידואליות ותיאוריות חדשות. מבט על ההיסטוריה של האדריכלות המודרנית מגלה שחקנים משפיעים רבים שהיו בחזית הפיתוח האדריכלי באמצע המאה ה-20.
