לדעתי בדיחות סבתא הן תופעה משעשעת שלא מתכוונת להיעלם – להפך, הן ממשיכות לעבור מדור לדור, זוכות לגרסאות מחודשות, ומדי פעם אפילו זוכות לעדנה מחודשת ברשתות החברתיות. למרות שהן ידועות כפשוטות, צפויות ולעיתים מביכות – משהו בהן עדיין מצחיק, או לפחות מחמם את הלב.
אבל למה בעצם?
התשובה מתחילה בנוסטלגיה. בדיחות סבתא מחזירות אותנו לרגעים פשוטים – לשיחות עם סבתא או סבא, לנסיעות משפחתיות, לארוחות שישי. הן יוצרות תחושת בית, שייכות והומור שלא דורש מחשבה עמוקה או ריכוז. הן לא כוללות ציניות או רמיזות פוליטיות – הן נקיות, קלות לעיכול, ולעיתים גם נטולות היגיון, ודווקא זה מה שמצחיק.
הנה למשל קלאסיקה:
– למה הפיל לא משתמש במחשב?
– כי הוא מפחד מהעכבר!
מדובר בבדיחה עם פואנטה שקופה, אבל היא מצחיקה בדיוק בגלל שהיא כל כך צפויה. כשאנחנו שומעים אותה, אנחנו כבר יודעים לאן היא הולכת – וזה חלק מהכיף. יש משהו נעים בבדיחה שאתה כבר מכיר, כמו שיר ישן שאתה שר בלי לחשוב.
בדיחות סבתא גם הפכו לחלק מהומור עצמי. הרבה אנשים מספרים אותן כדי לצחוק על עצמם, או על הטעם שלהם בבדיחות. לא סתם הפכו הביטויים "זאת בדיחת סבתא" או "צחוק של סבתא" לשמות קוד לבדיחות ישנות – הם משמשים כהומור מודע לעצמו, ומוסיפים עוד שכבת צחוק מעל ההומור המקורי.
וכמובן, קשה להתעלם מהעובדה שבדיחות סבתא מתאימות לכולם – ילדים, מבוגרים, סבים וסבתות. הן יוצרות גשר בין דורות, ומאפשרות לכולם לצחוק יחד, בלי גסויות או התחכמות מיותרת.
דוגמה לסיום:
– איך יודעים שגזר אוהב אותך?
– הוא פשוט לא מפסיק לבכות כשחותכים אותך…
אז אם אתם מרגישים שהעולם רציני מדי – ספרו בדיחת סבתא אחת. אולי לא תתגלגלו מצחוק, אבל תקבלו חיוך – וזה בדיוק מה שצריך.
