הדבר הראשון שזכור לי מהרגע שבו ירדתי מהמטוס היה תחושת דריכות שלא הצלחתי להתעלם ממנה. במשך שבועות לפני הנסיעה מצאתי את עצמי מתלבט, שואל שאלות ומעלה תרחישים שונים שאולי ישקפו סיכונים או חוסר נוחות. בראש רצו לי מחשבות על היחס שאקבל כישראלי ועל הצורך לשמור על פרופיל נמוך. התלבטתי אם אני באמת מכיר את המקום שאליו אני מגיע או שאני פועל מתוך דימוי שנוצר לאורך שנים של מרחק תרבותי וגאוגרפי.
ככל שהלכתי לעבר ביקורת הדרכונים התחילו החששות להתפוגג. החיוך של פקידת הגבול היה משהו שלא ציפיתי לו וכשראיתי את מגוון האנשים סביבי הבנתי שאני חלק מקהל בינלאומי שהגיע ממניעים דומים לשלי. כבר אז נבט בי החשד שהדימוי שטיפחתי במהלך השנים אולי לא מדויק. על אף זאת לקח לי זמן להרפות מההנחות המוקדמות שרכשתי מראש.
מה שהכי הפתיע אותי היו המפגשים הפשוטים. נהג המונית ששאל בהתלהבות על אוכל ישראלי והמליץ לי על מסעדה מקומית היה הסדק הראשון במחסום הפנימי שלי. הוא דיבר בפתיחות ובחום ולקח לי כמה רגעים להבין עד כמה השיחה הזו אינה מובנת מאליה עבורי. שם החלה הנקודה שבה התעוררה בי סקרנות חדשה לגבי המקום והאנשים שמאכלסים אותו.
יום לאחר מכן המשכתי להסתובב בעיר וגיליתי סביבה שמכילה בתוכה רבדים רבים של חיים. גלגלי הענק, גורדי השחקים, הרעש והאורות נתנו תחושה של קדמה אך דווקא בתוכם מצאתי פשטות אנושית. אנשים שעוצרים לעזור, מחייכים אחד אל השני ומתעניינים בזר שמטייל לבדו. ככל שעבר הזמן גיליתי שיש בי רצון להקשיב וללמוד ולא רק להסיק מסקנות מהעבר.
שבירת הסטיגמות שבניתי לעצמי
המסע האמיתי היה מסע פנימי. הבנתי מהר מאוד שהאתגר המרכזי שלי אינו קשור לביטחון פיזי אלא למוכנות לאפשר לעצמי לראות מציאות אחרת מזו שדמיינתי. שנים של מרחק הפכו את האמירויות למקום שאני מכיר רק דרך כותרות או אמירות שהתקבעו. לא הקדשתי מחשבה לשאלה עד כמה זה משקף את המציאות.
במהלך הביקור התחלתי לשאול בעצמי שאלות חדשות. למשל עד כמה אני באמת יודע על האנשים שחיים כאן ומהו המרחב התרבותי שהם יוצרים. גיליתי שהמקום מלא במפגש מתמשך בין מסורת לחדשנות ושבמרכזו עומדים יחסים אנושיים שמפתיעים בעומקם. שיחות עם בעלי חנויות ושיחות עם עובדי המלון הפכו להיות נקודות שמוטטו עוד ועוד קירות שהקמתי בראשי.
היו רגעים שבהם נדהמתי מהכנות של המקומיים. כשהתיישבתי לשתות קפה עם צעיר שפגשתי באחד מהשווקים הוא סיפר לי כיצד הוא רואה את העולם ואיך הוא מתמודד עם תמורות מהירות. הבנתי שאני לא היחיד שמביט החוצה ושואל שאלות על תרבויות אחרות. הרגשתי לפתע עד כמה כולנו מונעים מתוך רצון דומה ליצור חיים מלאים ומשמעותיים.
בכל שיחה כזו התחדדה בי ההכרה שהסטיגמות אינן רק תפיסה על האחר אלא גם מחסום שמונע מאיתנו להרחיב את גבולותינו. מהרגע שבו אפשרתי לעצמי להיות פתוח יותר הרגשתי שהתמונה משתנה. האנשים שדיברתי איתם הפכו לדמויות חיות שמייצגות מציאות רחבה ומורכבת ולא עוד רעיונות כלליים שנוחים להחזקה אך רחוקים מהאמת.
הכנה לנסיעה ותרומתו של מקור מידע אמין
לפני שיצאתי לדרך חיפשתי מקור מידע שיעזור לי להתמצא ולהבין טוב יותר מה מצפה לי. לא רציתי לקרוא רק מדריכים רשמיים אלא לשמוע גם חוויות של אנשים שעברו את הדרך הזו. באחת החיפושים הגעתי לאתר בשם "לישראלים" ושם מצאתי מידע מפורט על טיול באיחוד האמירויות שהוריד ממני חלק ניכר מהחשש. מאמרים אישיים וסקירות ברורות נתנו לי תחושת ביטחון ויצרו אצלי תחושה שאני מגיע מוכן יותר.
המידע שקיבלתי לא רק עזר לי לתכנן את הימים הראשונים אלא גם אפשר לי להגיע בראש שקט יותר. ידעתי היכן כדאי לבקר ומה כדאי לראות אך גם קיבלתי הקשר תרבותי שהקל עליי להבין את הסביבה שאליה אכנס. ההכנה הזו הפכה את הצעד הראשון ליציב יותר ואת הפתיחות שלי לגדולה יותר.
במהלך הנסיעה מצאתי את עצמי שב לקרוא חלק מהמידע באתר גם תוך כדי הטיול. כל פעם שהתלבטתי בין אפשרויות שונות מצאתי שם תשובות או המלצות שעזרו לכוון אותי. מעבר לכך ההרגשה שיש עוד אנשים ישראלים שחלקו חוויות דומות עודדה אותי וגרמה לי להבין שאני לא הראשון שעובר תהליך כזה.
הצורך שלי במידע אמין נבע מהרצון לאפשר לעצמי להתקרב אל המציאות החדשה ללא פחד מיותר. באתר מצאתי תיאור אנושי ובהיר של המקום וזה איפשר לי לעמוד מול החששות שלי בהדרגה. כך נוצר מצב שבו ההכנה הפכה חלק בלתי נפרד מהמסע הפנימי שלי.
הבנה חדשה על אנשים ומקומות
ככל שהימים עברו הבנתי שהמפתח לשינוי הגיע מהמפגש האנושי. המקומיים שפתחו בפניי את לבם והעוברים והשבים שחייכו אליי בלי סיבה מיוחדת הפכו את החוויה למשהו מעצים. הרגשתי שהעולם הרבה פחות מקוטב מכפי שנדמה לנו כשרואים אותו דרך מסננים של פחד או תדמית.
הרגע שבו ישבתי על חוף הים והבטתי על האופק היה רגע שבו הכל התחבר לי. הבנתי שהמחסום המרכזי לא היה מחסום חיצוני אלא מחסום שיצרתי לעצמי. המפגשים, השיחות והחוויה כולה גרמו לי להעריך מחדש את הדרך שבה אני ניגש למקומות חדשים ולבני אדם שאני לא מכיר. הרגשתי שאני חוזר הביתה מעט שונה.
המסע לימד אותי שסטיגמות הן פעמים רבות קיצור דרך מחשבתי שמגן עלינו אך גם מצמצם אותנו. ככל שאנו מוכנים להיפתח כך אנו מגלים עולם עשיר ומלא צבעים. באמירויות גיליתי מציאות מורכבת ומרתקת שבה אנשים חווים את חייהם בדרכים שונות אך שואפים לדברים דומים מאוד למה שמניע אותנו.
לסיום הבנתי שהשינוי הפנימי שהתרחש בי לא יישכח במהרה. למדתי על עצמי לא פחות מאשר על המקום שביקרתי בו. החוויה חידדה לי את הצורך להיות פתוח, סקרן ולהתבונן באחר בלי לשפוט מראש. אולי זהו הלקח המשמעותי ביותר שאקח איתי מהמסע הזה.
