סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה מכירים את התחושה: מטלת המנחה, הממ"ן, מונחת על השולחן, ההנחיות מתומצתות, ואין עם מי להתייעץ באמצע הלילה. אלא שאפשר לגשת אליה בשיטה, וגם לצמצם את הלחץ.
הצעד הראשון הוא לקרוא את דף ההנחיות עד הסוף, לפני שכותבים שורה. בממ"נים רבים מוגדרים מראש אורך התשובה, גודל האות, הרווחים והשוליים, ולעיתים גם חלוקת הניקוד בין הסעיפים. שאלה של חמישים נקודות עם תת-סעיפים של עשר ושלושים וחמש נקודות מרמזת כמה מקום כדאי להקדיש לכל חלק. מי שמשקיע שלוש פסקאות בסעיף של עשר נקודות, ופסקה אחת בסעיף של שלושים וחמש, מפסיד ניקוד שלא היה צריך להפסיד.
הצעד השני הוא לענות בדיוק על מה שנשאל. הנחיות כמו "הסבירו בקצרה" או "נתחו" מבקשות דברים שונים: הסבר קצר וענייני במקרה הראשון, ופירוק לגורמים עם נימוק במקרה השני. ממ"ן שמסכם את כל החומר בלי להתייחס לשאלה לא יקבל ציון גבוה, גם אם הוא כתוב היטב.
הצעד השלישי נוגע לשפה ולמבנה. פתיחה קצרה שמציגה את הטיעון, גוף שמפתח אותו בעזרת החומר שנלמד, וסיכום של משפט או שניים. בממ"נים שמבקשים להסתמך על מאמרים, חשוב לשלב את המקורות ולא רק לצטט אותם, ולהקפיד על הפניות מסודרות.
ולבסוף, כדאי לראות איך נראים ממ"נים אחרים. עיון בתקציר של עבודה שהוגשה בעבר, במספר המילים שלה ובמבנה השאלות שבה, עוזר להבין מה הציפייה ולהתאים את היקף העבודה. אפשר למצוא דוגמאות כאלה, לצד תקציר, שנת הגשה ומספר מילים, בקטגוריית עבודות אקדמיות בנושא ממ"ן. כמובן, הדוגמאות נועדו ללמידה והשוואה, והעבודה עצמה צריכה להיות פרי חשיבה שלכם.
