בפתח הדברים יש להדגיש: כל מדינה חפצת חיים חייבת להתבסס על תשתית של אמון ציבורי, שוויון בפני החוק ולכידות חברתית מינימלית. ללא "חוזה חברתי" מתפקד, שבו האזרח מאמין שמוסדות המדינה פועלים למענו ולא נגדו, המדינה מאבדת את זכות קיומה המוסרית ואת יכולתה להגן על עצמה.
החשיבות האוניברסלית של יציבות פנים: במאה ה-21, החוסן הפנימי הפך למרכיב המכריע ביותר בעוצמה לאומית. מדינה יכולה להחזיק בצבא משוכלל, אך אם המבנה החברתי שלה רקוב, היא תתפורר מול איומים חיצוניים המנצלים סדקים אלו. כאשר ממשלה נתפסת כחסרת יושרה, או כזו המאכלסת גורמים בעלי עבר פלילי, חל כרסום אנוש בנכונות של האזרח להקריב למען הכלל.
המקרה הישראלי: חברה בשבר גיאופוליטי. עבור ישראל, המצב הפנימי הוא איום קיומי מדרגה ראשונה. ישראל פועלת בסביבה גיאופוליטית עוינת, מוקפת במאות מיליוני מוסלמים שחלקם מונהג על ידי "ציר ההתנגדות" הממתין לזיהוי חולשה פנימית. השסעים המבניים בישראל אינם רק "חילוקי דעות", אלא קווי שבר ביטחוניים המאיימים על הישרדותנו:
• השסע החרדי-חילוני: המתח סביב אי-השוויון בנטל פוגע במודל "צבא העם" ומייצר תחושת מרירות עמוקה בקרב המשרתים והמשלמים, המרגישים פראיירים במערכה.
• השסע העדתי והפוליטי: תחושות קיפוח היסטוריות בין מזרחים לאשכנזים, המתודלקות בציניות על ידי פוליטיקאים, יוצרות ניכור ושנאת אחים המשתקת את המדינה.
• שחיתות ושלטון החוק: נוכחותם של עבריינים ומורשעים במוקדי קבלת ההחלטות מערערת את הלגיטימציה של המדינה ופוגעת בחוסן הלאומי. מדינה שבה הנהגתה עסוקה בהישרדות משפטית לא יכולה לנהל אסטרטגיה ארוכת טווח.
האסטרטגיה של האויב היא ניצול הפיצול : אויבי ישראל אינם מסתמכים רק על טילים. הם משקיעים בלוחמה פסיכולוגית להעמקת הקיטוב. תפיסת "קורי העכביש" של החיזבללה ואיראן גורסת כי החברה הישראלית חלשה ומפוררת מבפנים. כל גילוי של שחיתות או פיצול פוליטי קיצוני משמש כהוכחה עבורם שניתן להכריע את ישראל דרך קריסה חברתית פנימית, ללא צורך במלחמה קונבנציונלית כוללת.
לסיכום, בכל מדינה דמוקרטית ומתוקנת, ובישראל בפרט, חייב להתקיים שלטון נקי כפיים המייצג את כלל חלקי העם ושומר על שוויון בנטל ובזכויות. במזרח תיכון שבו ישראל היא "וילה בג'ונגל", האחדות הפנימית אינה מותרות - היא קו ההגנה הראשון. ללא ריפוי השסעים ומאבק חסר פשרות בשחיתות השלטונית, הטכנולוגיה והנשק לא יספיקו כדי למנוע את החורבן הבא. אם לא נשכיל להתאחד מבפנים, הריקבון יעשה את מה שקרוב ל500 מיליון ערבים ב-22 המדינות הערביות לא הצליחו לעשות מעולם והבטחון הלאומי שלנו יהיה בסכנה.
