מחסור בשינה כרונית הוא אחד מגורמי הסיכון השקטים והמשמעותיים ביותר לבריאות הציבור, אך רבים לא מקשרים בין העייפות היומיומית לבין נזקים ארוכי טווח.
מחקרים מצביעים על כך שמבוגרים שישנים פחות מ־6 שעות בלילה באופן קבוע נמצאים בסיכון גבוה בכ־20% עד 40% לפתח מחלות לב וכלי דם בהשוואה לאנשים שישנים 7–8 שעות. בנוסף, הסיכון להתפתחות Type 2 Diabetes עולה בכ־30% בקרב אנשים עם חוסר שינה כרוני, בעיקר בגלל פגיעה באיזון ההורמונלי של אינסולין ורעב.
בישראל, לפי הערכות שונות, כ־30%–40% מהמבוגרים מדווחים על שינה לא איכותית או על פחות מ־6 שעות שינה בלילה לפחות כמה פעמים בשבוע. בקרב בני נוער המספרים אף גבוהים יותר, עם שיעורים שיכולים להגיע לכ־50% עקב שימוש במסכים, לחץ לימודי ושעות שינה לא סדירות.
מעבר ללב ולסוכר, מחסור בשינה משפיע ישירות על המוח: ירידה של שעת שינה אחת בלבד לאורך תקופה קצרה עלולה לפגוע בריכוז, בזיכרון ובקבלת החלטות. מחקרים מראים גם עלייה של עד כ־60% בסיכון לתאונות דרכים בקרב אנשים עייפים, בעיקר בשעות הלילה המאוחרות והבוקר המוקדם.
בנוסף, חוסר שינה מעלה את רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), מגביר תיאבון למזונות עתירי סוכר ושומן, ותורם לעלייה הדרגתית במשקל. לאורך זמן, מדובר בנזק מצטבר: הגוף מסתגל לעייפות, אך מערכות פנימיות ממשיכות להישחק בשקט.
בסופו של דבר, העייפות היומיומית הפכה לנורמה — אבל מבחינה רפואית היא רחוקה מלהיות “רגילה”.
