המילה קדושה נשמעת כמו מושג השייך לבית הכנסת, למקדש או לספר הלכה, אבל בפועל חוקרים מתחומים רחוקים זה מזה משתמשים בה כדי להסביר תופעות מגוונות להפתיע. מי שמתחיל לעקוב אחרי הנושא באקדמיה מגלה במהירות שקדושה אינה תכונה של חפצים או מקומות, אלא יחס שחברה יוצרת אליהם, ולכן היא מופיעה בכל מקום שבו אנשים מגדירים מה חשוב להם יותר מכול.
אפשר להתחיל מהמרחב הפיזי. מחקרים על נוף מקודש בארץ ישראל בוחנים איך עצים, גבעות ומקומות פולחן הפכו למרחבים מיתיים בעקבות סיפור, התגלות או מסורת, ואיך הנוף עצמו משמר את הזיכרון. מכאן קצרה הדרך לשאלות של זהות: חוקרים של החברה החרדית בוחנים כיצד המחויבות לעולם הקודש מעצבת עמדות כלפי מוסדות חילוניים כמו הצבא, ואילו חוקרי סכסוכים בודקים את התפקיד של ממדים דתיים באלימות פוליטית ובשאלה אם הדת גורמת לסכסוך או משמשת לו כלי.
הנושא חורג גם מהפוליטיקה. מחקרי מגדר בוחנים את משמעותם של צום, משתה ואוכל עבור נשים בימי הביניים, ומחקרי אמנות מציעים דרכים חדשות להתבונן באמנות הגותית של ימי הביניים. מי שמעוניין להתמצא בספרות ולקרוא סיכומים בעברית של מאמרים אקדמיים בנושא, יכול להיעזר באוסף סיכומי מאמרים בנושא קדושה, שבו מרוכזים מחקרים מתחומי היסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה והיסטוריה של האמנות.
המשותף לכל המחקרים הללו הוא ההבנה שקדושה היא כלי שבאמצעותו קבוצות מגדירות גבולות, בונות סמכות ומעניקות משמעות לחיי היומיום. כשקוראים את המחקרים זה לצד זה, מתברר שההבחנה בין קדוש לחולין היא אחת ההבחנות הפרודוקטיביות ביותר שהתרבות האנושית ידעה, ושכדאי להכיר אותה בכל היבטיה לפני שמתווכחים על משמעותה.
