איך מודרניזציה מהירה הובילה לכיבוש בריטי: מצרים בימי איסמאעיל

מי שמנסה להבין איך מצרים הגיעה מהשלטון העצמאי של מוחמד עלי אל הכיבוש הבריטי נתקל במעבר שנראה חד מדי: בתוך פחות מארבעים שנה המדינה עברה ממודל של כוח צבאי עצמאי לתלות כמעט מוחלטת בכוחות אירופה. הדרך הקצרה ביותר להבין את הקפיצה הזו עוברת דרך תקופת שלטונו של איסמאעיל, שעלה לשלטון כמי שמבקש להפוך את מצרים לחלק מאירופה.

בין מוחמד עלי לאיסמאעיל שלטו שלושה פאשות. איברהים שלט חצי שנה בלבד, עבאס הראשון שלט בין 1848 ל-1854 והיה שליט אוטוקרטי שעיכב את המודרניזציה והזניח בתי ספר ומפעלים, וסעיד שלט בין 1854 ל-1863 ותרם להתרחקות מצרים מתורכיה כשהנהיג את הערבית כשפה רשמית. אחריהם בא איסמאעיל, ובתקופתו הואצה המגמה של התאמה לדגם האירופי.

הפרק החמישי בספרו של וטיקיוטיס מראה את הצד המורכב של התהליך. מצד אחד צמחה שכבה משכילה מצרית שדחקה את האריסטוקרטיה הישנה של ממלוכים, תורכים ואלבנים. מצד שני אותה שכבה דרשה חלק בשלטון, רצתה ממשל ייצוגי וחוקה, והתנגשה בהרגל האוטוקרטי של בית השליט. האירופים, שהפכו למומחים ולמלווים של מצרים, הפעילו לחצים מדיניים ובסופו של דבר גרמו להדחת איסמאעיל על ידי הסולטאן.

מי שמבקש לקרוא את הפרק בקצרה, בלי לעבור על הספר כולו, יכול להיעזר בסיכום הפרק על איסמאעיל, המתמערב קצר הרוח מתוך תולדותיה של מצרים ממוחמד עלי עד סאדאת. הסיכום מרכז את שרשרת האירועים, מהמודרניזציה ועד נפילתו וכיבוש מצרים בידי בריטניה.

הלקח ההיסטורי ברור: מודרניזציה שנשענת על הלוואות ועל מומחים זרים מייצרת תלות, והשכבה שהיא מצמיחה דורשת בהמשך זכויות שהשליט אינו מוכן לתת. שני הלחצים האלה יחד הובילו לנפילת שלטונו של איסמאעיל.