כשמדברים על הטרדה מינית במקום העבודה, הדיון נוטה להתמקד בקורבן, במטריד ובהליכים המשפטיים. פחות מדברים על שאלה שקטה יותר: מה קורה ליחס של אדם לעבודה עצמה אחרי שחווה הטרדה? האם העבודה ממשיכה להיות חלק מרכזי בחייו, או שמעמדה בעיניו יורד?
מושג המפתח כאן הוא מרכזיות העבודה בחיי הפרט. הוא מתאר עד כמה העבודה חשובה לאדם באופן מוחלט, וגם עד כמה היא חשובה ביחס לתחומי חיים אחרים כמו משפחה, פנאי וקהילה. אדם שמרכזיות העבודה אצלו גבוהה משקיע בה זמן, רגש וזהות. אדם שמרכזיות העבודה אצלו נמוכה רואה בה בעיקר אמצעי פרנסה.
המחקר בתחום מציע כמה כיוונים. הטרדה מינית עלולה לפגוע במחויבות לארגון, ולכן ייתכן שמקום העבודה ירד בחשיבותו. תגובה שכיחה נוספת היא הכחשה, והיא יכולה להתבטא בהקטנת הערך של העבודה בחיי הפרט: אם היא כבר לא חשובה כל כך, גם מה שקרה בה פחות כואב.
ההבחנה הזו חשובה גם מבחינה מחקרית. אם מרכזיות העבודה יורדת בעקבות הטרדה, אי אפשר למדוד את הפגיעה רק במספר התלונות או בימי המחלה, כי חלק מההשפעה מתרחש בפנים, בעמדות ובמשמעות שהאדם מייחס לעבודתו, ולא בהתנהגות הנראית לעין.
לשאלה הזו יש משמעות מעשית למנהלים ולאנשי משאבי אנוש. ארגון שמסתפק בטיפול במקרה עצמו, בלי להבין את ההשפעה הרחבה על הקשר של העובדת אל תפקידה, עלול לאבד עובדות מחויבות בלי שיבין למה. עבודה סמינריונית כמותית שבדקה את הקשר בין השניים בקרב נשים במוסד ציבורי גדול בישראל מציגה את התשתית התיאורטית והמחקרית: הטרדה מינית והשפעותיה על מרכזיות העבודה בחיי הפרט.
