ב-7 בנובמבר 1512 הודח ניקולו מקיאוולי מתפקידו. הוא היה אז בן ארבעים ושלוש, ושירת ארבע עשרה שנים ברפובליקה של פירנצה, מ-1498, כמזכיר שני וכאיש האמון של הממשל בענייני חוץ וביטחון. בשנה שלאחר מכן נחשד בקשירת קשר, נעצר ועבר עינויים. ואז הוא הוציא את עצמו מן העיר, התיישב באחוזה קטנה, והתחיל לכתוב.
כל זה מוכר בקווים כלליים. מה שפחות מוכר הוא מה בדיוק נפל שם, ולמה הספר שהוא כתב אחר כך הוא הדבר הכי עקשני שאדם יכול לכתוב.
המיליציה
איטליה של אותם ימים נלחמה בכוח שכור. המדינות לא החזיקו צבאות אלא קנו לחימה מקבלנים, והקבלן נקרא קונדוטיירה, על שם הקונדוטה, החוזה שעל פיו העמיד את אנשיו לרשות המזמין לתקופה קבועה ובתשלום חודשי.
מקיאוולי חשב שזאת טעות, ולא רק מסיבות של מוסר. הטענה שלו הייתה מבנית: מי שהמלחמה היא מקצועו אינו מתפרנס ממנה בימי שלום, ולכן אין לו אינטרס בשלום. ומי שאין לו אינטרס בשלום הוא ספק בעייתי.
ולכן הוא לא הסתפק בכתיבה. בדצמבר 1506 אושרה בפירנצה האורדינאנצה, חוק המיליציה, ומקיאוולי ניהל אותה בפועל. גייסו את תושבי הכפרים שסביב העיר, אימנו אותם, וארגנו אותם ביחידות. התקנון שהוא עצמו ניסח דרש שני מצעדי בדיקה גדולים בשנה, ורוטציה שנתית מחויבת של כל אחד מן המפקדים. הכוח הזה השתתף גם במצור על פיזה שהסתיים ב-1509 בכניעת העיר.
פראטו
באוגוסט 1512 הגיע מבחן אחר לגמרי. צבא ספרדי ואפיפיורי, בשירות הליגה הקדושה, נע על פירנצה ועצר בדרך בעיר פראטו. החיל שהגן עליה מנה כשלושת אלפים עד ארבעת אלפים רגלים ועוד כמאה אנשי מלחמה, מול כוח עדיף בהרבה ומנוסה בהרבה.
החומה נבקעה, העיר נשסתה, והדרך לפירנצה נפתחה. פיירו סודריני, ראש הממשל שמקיאוולי שירת תחתיו, הודח. בית מדיצ'י חזר לשלטון. המוסד שניהל את המיליציה פורק. ומקיאוולי הודח כאמור בנובמבר.
כלומר הכוח שהוא בנה במו ידיו, על בסיס הטענה שאזרחים נלחמים טוב יותר משכירים, נשבר בפעם הראשונה שהועמד מול צבא ממשי.
ואז הוא כתב את זה שוב
בין 1519 ל-1520, שבע שנים אחרי, הוא כתב את "על אמנות המלחמה". הספר יצא בפירנצה ב-16 באוגוסט 1521, אצל יורשי פיליפו ג'ונטה, והוא היה החיבור המדיני או ההיסטורי היחיד שלו שראה דפוס בחייו. "הנסיך" יצא רק ב-1532, חמש שנים אחרי מותו.
ומה שכתוב בו הוא בדיוק מה שנכשל. הספר טוען שצבא צריך להיות של אזרחים שחוזרים לעבודתם ולא של קבלנים שמתפרנסים מלחימה, והוא לא מסתפק בטענה אלא נותן את המפרט המלא: את מי לגייס ומאיזה גיל, איך לחמש, איך לאמן לפי הדגם הרומי, איך לצעוד, איך להקים מחנה ולפרק אותו, איך לבצר ואיך לנהל מצור. שבעה ספרים, ושבעה תרשימים צבאיים שהודפסו כל אחד על שני עמודים.
אדם שהרעיון שלו התמוטט בשדה וגם עלה לו בפרנסתו ובבריאותו כתב, שבע שנים אחר כך, את הגרסה המפורטת ביותר של אותו רעיון עצמו.
והאירוניה שבתוך הספר
יש בדיאלוג פרט שקשה לעבור עליו. הדובר שמייצג את עמדתו של מקיאוולי הוא פבריציו קולונה, קונדוטיירה אמיתי שלחם בשירות הכתר הספרדי. כלומר מי שמשמיע בספר את הטיעון נגד חיילים מקצועיים הוא חייל מקצועי. ובדיאלוג הוא אף אומר על עצמו שלא עשה את המלחמה למקצועו, מה שאינו מדויק.
וההיסטוריון מיכאל מאלט ייחס לקולונה האמיתי, יותר מלכל מצביא אחר, את הצלחת הנשק הספרדי שהחריב את הרפובליקה של פירנצה. כלומר מקיאוולי שם את הטיעון שלו בפיו של האדם שעזר להפיל את ממשלתו.
הספר יצא כעת בעברית בגרסה דיגיטלית, 133 עמודים, עם 177 הערות מתרגם. התרגום העברי הקודם יצא ב-1964 ואזל.
