מתבגרים עם לקויות למידה מדווחים על בדידות יותר מבני גילם, ורבים מההורים והמורים מניחים שהאינטרנט עשוי לשמש להם גשר חברתי. מחקר שנערך בקרב 716 תלמידים בכיתות י' עד י"ב, חלקם בבתי ספר תיכוניים וחלקם במרכזי חינוך לנוער בסיכון, בדק את ההנחה הזאת, והתמונה שעלתה ממנו מורכבת יותר ממה שנהוג לחשוב.
הממצא המעניין ביותר הוא ההבחנה בין שני סוגי קשר. שימוש באינטרנט ככלי להתקשרות עם חברים קשור לתחושת בדידות נמוכה יותר. לעומת זאת, מה שהמחקר מכנה חברויות וירטואליות, כלומר קשר עם חבר שהתלמיד מכיר ומתקשר איתו דרך הרשת, נמצא קשור דווקא לתחושת בדידות גבוהה יותר. במילים אחרות, השאלה אינה אם התלמיד מחובר, אלא מה הוא עושה ועם מי.
גורמים נוספים משחקים תפקיד. מצב הרוח של התלמיד והמוטיבציה שלו חזו את רמת הבדידות, וגם חומרת הלקות נמצאה כמנבאת אותה. החוקרים בחנו את כל אלה באמצעות חמישה שאלוני מחקר שעסקו בבדידות, בתקשורת מקוונת, במצב רוח ובהישגיות חברתית ואקדמית.
המאמר המקורי פורסם בכתב העת Journal of Learning Disabilities, והוא זמין בעברית גם בצורת סיכום מאמר על בדידות, חברים מקוונים ולקויות למידה. מי שעוסק בחינוך מיוחד, בייעוץ חינוכי או בכתיבת עבודה על קשרים חברתיים של תלמידים ימצא בו תקציר של המסגרת התיאורטית, של שיטת המחקר ושל ההשלכות לעבודה עם בני נוער.
מסקנה מעשית אחת בולטת: כדאי לבחון לא רק כמה זמן מתבגר עם לקות למידה מבלה ברשת, אלא האם הקשרים שהוא מקיים שם מתנהלים גם בעולם שמחוצה לה, ומה מצב הרוח שלו בדרך כלל.
