בפרויקט קטן אפשר לנהל את לוח הזמנים בראש. בפרויקט מורכב זה כבר לא עובד: יש הרבה בעלי עניין, משימות שתלויות זו בזו, צוותים שלא תמיד יושבים באותו מקום, ואי ודאות שגדלה ככל שהפרויקט מתקדם. בנקודה הזו ניהול זמן הופך מרשימת משימות למנגנון שמחזיק את כל הפרויקט.
כדי להבין איפה הלוח שלכם חלש, כדאי לשאול שלוש שאלות. הראשונה: האם ברור אילו משימות נמצאות על הנתיב הקריטי, כלומר איזה עיכוב קטן ידחה את סיום הפרויקט כולו? השנייה: האם התקשורת בין הצוותים מספיקה כדי שעיכוב באחד מהם ייחשף מוקדם ולא רק בפגישה הבאה? השלישית: האם יש בתוכנית מקום מוגדר לסיכונים שאי אפשר לצפות, או שכל פער מטופל כאילו הוא הפתעה?
גם הכלים נוטים להפוך לתחליף לחשיבה. תרשים גאנט, מבנה פירוק עבודה, שיטת PERT או מתודולוגיית Agile הם כלים מקובלים, אבל כל אחד מהם עובד טוב בתנאים מסוימים ופחות בתנאים אחרים. השאלה החשובה אינה איזה כלי נפוץ יותר, אלא איזה כלי מתאים לרמת האי ודאות ולסוג הצוות שעובדים איתו.
שאלות כאלה עומדות במרכזו של מחקר איכותני שבחן את תפקידו של ניהול הזמן בהצלחת פרויקטים מורכבים, בקרב מנהלי פרויקטים וחברי צוות בתעשיות הבנייה, טכנולוגיית המידע ופיתוח המוצרים. המחקר נשען על ראיונות עומק, תצפיות וניתוח מסמכי פרויקט. מי שרוצה לקרוא סיכום בעברית ואת פרטי המחקר יכול לעבור אל מחקר איכותני על ניהול זמן בפרויקטים מורכבים.
ולסיכום: ניהול זמן בפרויקט מורכב הוא פחות עניין של דיוק בתאריכים ויותר עניין של יכולת לזהות מוקדם מה משתנה ולהגיב אליו.
