התחרות העולמית העזה לפיתוח, ייצור ולשיפור נשק חכם ומערכות צבאיות אוטונומיות מעצבת מחדש את מאזן הכוחות העולמי ודוחפת את המעצמות הגדולות - בהובלת ארצות הברית, סין ומשקולות טכנולוגיות כבדות אחרות - למרוץ חימוש טכנולוגי חסר תקדים. זהו מרוץ אסטרטגי שבו שליטה על שרשרת האספקה העולמית של שבבי מעבד מתקדמים, אלגוריתמים עמוקים ויכולות מחשוב קוונטי עתידיות מובילה למעשה למונופול על ביטחון וריבונות בזירה הגיאופוליטית. מלחמות וסכסוכים עתידיים לא יוכרעו עוד אך ורק על ידי מספר הטנקים, ספינות המלחמה או מטוסי הקרב, אלא יוכרעו באופן מכריע על ידי היכולת לפרוס רובוטיקה נחילית מתואמת המופעלת על ידי בינה מלאכותית מתקדמת. מערכות אלו מסוגלות לפעול באופן מבוזר לחלוטין, להסתגל בזמן אמת לשטח משתנה ולנטרל מטרות מבצעיות במהירויות עוצרות נשימה של אור ונתונים.
מרוץ חימוש טכנולוגי זה יוצר חוסר יציבות מערכתית ומבנית מסוכנת בתוך המערכת הבינלאומית. מדינות קטנות יותר, שחקנים אזוריים ואפילו שחקנים לא-מדינתיים מקבלים גישה גוברת לטכנולוגיות דו-שימושיות (אזרחיות-צבאיות) זולות יחסית, משבשות באופן מהותי את האיזון המסורתי של ההרתעה ומגדילות באופן אקספוננציאלי את הסיכון להסתבכות לא מכוונת בסכסוכים אזוריים בקנה מידה גדול. השליטה בפועל במלחמות עתידיות עוברת בהדרגה ממנהיגים פוליטיים מנוסים וקציני צבא לכיוון גופים טכנוקרטיים, ענקיות תאגידיות פרטיות ומהנדסי תוכנה. זה מדגיש את הצורך הדרמטי של מדינות ריבוניות לשמור על עצמאותן האסטרטגית המלאה, לשמור בקנאות על התשתית הקריטית שלהן מפני תלות טכנולוגית זרה, ולהכיר בכך שהניצחון בקרב הבא יהיה שייך אך ורק לאלו שמבינים כיצד לשלב נכון עוצמה טכנולוגית בלתי מתפשרת עם שיקול דעת אנושי אחראי, זהיר ומאוזן
