המעבר ללוחמה אוטונומית מלאה מעלה שאלות פילוסופיות ואתיות עמוקות שדמוקרטיות מודרניות טרם פתרו. אם מערכות נשק אוטונומיות קטלניות מקבלות את ההחלטה הסופית לתקוף מטרה ללא התערבות אנושית בתהליך קבלת ההחלטות ("אדם בתוך הלולאה"), מוקד האחריות המוסרית והמשפטית מתערער לחלוטין. במשפט הבינלאומי, דיני המלחמה והמשפט ההומניטארי הבינלאומי הסתמכו באופן מסורתי על עקרונות ההבחנה, המידתיות והאחריות האישית הישירה של מפקדים וחיילים בתוך שרשרת הפיקוד. מערכות מחשב, מתקדמות ומדויקות ככל שיהיו, פועלות אך ורק על סמך הסתברויות סטטיסטיות, עיבוד תמונה אלגוריתמי וזיהוי תבניות טכני; הן חסרות לחלוטין מודעות עצמית, שיפוט אנושי, אמפתיה והבנה עמוקה של ההקשר הרגשי, הפוליטי והחברתי המורכב המאפיין כל אזור סכסוך.
פריסת רובוטים קטלניים ומערכות נשק אוטונומיות בשדה הקרב עלולה ליצור אשליה מסוכנת של "סיכון ללא מלחמה" (או "מלחמה ללא סיכון") או "לוחמה נקייה" עבור הצד המעסיק אותן. אשליה זו עלולה להוריד באופן דרסטי את הסף לפתיחת קמפיינים צבאיים, להרחיב את מעגל האלימות ולהפוך את השמדת האויב לתהליך טכני מנותק. החלטה קריטית לגבי מי חי ומי מת מועברת מידיים אנושיות - כבולות למצפון, ערכים ומערכת משפטית מחייבת - לקוד תוכנה קר, אטום וחסר רגש. יתר על כן, נוצרת פרצה משפטית חמורה: האם ניתן לייחס אחריות פלילית או מוסרית בעקבות פשע מלחמה או נפגעים אזרחיים נרחבים לאלגוריתם מחשב, למתכנת אנושי או למפקד מרחוק? שאלות אלו מחייבות את הקהילה הבינלאומית לעצור באופן מיידי ולגבש תקנות מחמירות יותר ופיקוח בינלאומי קפדני לפני שהטכנולוגיה תיצור עובדות בשטח שיפגעו בעקרונות הבסיסיים ביותר של המוסר האנושי בלוחמה.
