הפעם הראשונה שבה דרכתי באבו דאבי בקיץ הייתה חוויה שמעטים היו מכינים אותי אליה באמת. יצאתי מהטרמינל אל הרחבה החיצונית וגל חום עטף אותי כאוויר סמיך שאפשר כמעט לראות בעיניים. באותו רגע הבנתי שהגוף שלי, שרגיל לקיץ ישראלי, עומד לקבל שיעור חדש ומשמעותי. כל צעד היה קרוב לחוויה חושית שלא הכרתי לפני כן, כאילו האוויר עצמו מתעקש שאאזין לו.
אחרי שהגעתי למלון ופתחתי את דלת החדר חשתי הקלה משכרה. המיזוג החזק יצר תחושה של מעבר בין עולמות. מצד אחד החום הכבד שנדבק לבגדים ומצד שני קרירות שעוטפת את הגוף. המעבר הפתאומי יוצר תחושה מבלבלת אבל גם מעוררת מחשבה על עד כמה הסביבה הפיזית משפיעה על מצב הרוח.
באותו היום יצאתי שוב לשיטוט קצר במרחב העירוני. רציתי להבין איך האנשים המקומיים חיים כאן ביומיום. גיליתי שהכל מתרחש בתוך חללים ממוזגים והמעבר ביניהם מהיר ומדויק. האנשים מסיימים פעולה אחת, נכנסים לרכב מקורר ואז למבנה אחר וכך שומרים על שגרה שנראית רגילה לחלוטין עבורם.
כשהלכתי כמה דקות ברגל הרגשתי שהעור שלי מגיב לחום כאילו הוא מבקש שאסיים את ההרפתקה. באותו רגע הבנתי את גודל ההסתגלות הנדרשת ואת העובדה שהקיץ כאן הוא לא רק מצב אקלימי אלא אורח חיים מלא.
ההסתגלות לשגרה יומיומית
לאחר כמה ימים בעיר התחלתי לזהות את הקצב הטבעי שמאפיין את השגרה המקומית. הבקרים מתחילים מוקדם יותר ואנשים יוצאים לפעילות ממש לפני שהשמש צוברת כוח. התחושה היא שהעיר מתעוררת יחד עם האנשים שמנסים להקדים את החום המתגבר. ההרגל הזה שינוי עבורי אך הוא התגלה כמתכון יעיל הרבה יותר להתנהלות בשעות האור.
המשכתי לשים לב לכך שהמקומיים נמנעים מתנועת יתר בחוץ במשך היום. הם מתכננים היטב את המעברים שלהם בין מקומות העבודה, הקניונים והבתים. גם אני התחלתי לאמץ את הדפוס והקדשתי זמן לתכנון מסלולי הליכה קצרים שנועדו לא להתעכב בחוץ יתר על המידה. עם הזמן גיליתי שדווקא המשמעת הזו פותחת אפשרויות חדשות להתבוננות על העיר.
כאשר למדתי את סדר היום המקומי מצאתי שגם אני נהנה מהשעות המאוחרות יותר של הערב. ברגע שהשמש שוקעת מזג האוויר נרגע מעט. הרחובות מתמלאים באנשים שיוצאים לטייל, לשבת בבתי קפה או לבלות בפארקים. התחושה הזו של הופעת חיים חדשה אחרי שעות של חום כבד מעניקה זווית אנושית מעניינת.
ההרגלים החדשים גרמו לי לחשוב מחדש על האופן שבו אני מתייחס לחום באופן כללי. גיליתי שאם משנים מעט את הקצב אפשר להפוך את החוויה ממתישה למרגיעה ואפילו מאפשרת. החום עדיין שם אבל הוא כבר לא מאיים כמו בתחילת המסע.
טקסי הישרדות קטנים
לאחר שניסיתי מספר דרכים להתמודד עם החום הבנתי שדווקא הפעולות הקטנות הן אלו שעושות את ההבדל. הצבתי לעצמי כללים פשוטים כגון שתייה מרובה במהלך היום ושמירה על בקבוק מים צמוד. החוק הזה נראה מובן מאליו אך בעיר כמו אבו דאבי משמעותו הופכת ברורה יותר. הגוף זקוק לתחזוקה מתמדת והמודעות לכך גדלה מיום ליום.
למדתי להעריך את הכניסה למקומות ממוזגים לא רק כפעולת הצלה אלא גם כהזדמנות למנוחה בין התחנות. בתי הקפה והמרכזים המסחריים היו עבורי מקלטים נעימים שבהם יכולתי לשבת, לקרוא ולהירגע. הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהמסלול היומיומי שלי.
יום אחד עשיתי טעות של יציאה מאוחרת מדי לשיטוט ברחובות. לאחר דקות ספורות הבנתי שהטמפרטורות אינן מאפשרות מרחב תמרון רחב. רק בערב כששבתי למלון מצאתי במקרה את האתר לישראלים שבו מטיילים יכולים לקבל מידע על מזג האוויר באבו דאבי. מאז שהתחלתי לבדוק בו מידע לפני כל יציאה הרגשתי שהיום שלי מתנהל בצורה נכונה ומודעת יותר. ההבנה של תנאי החוץ בחסות המקור האמין הזה הפכה לכלי חשוב בניהול שגרת הקיץ.
ככל שהזמן עבר הטקסים הפשוטים הללו הפכו לשגרה קבועה. הם אִפשרו לי להתנהל בחום ללא תחושת מאבק מתמדת. ההבנה שהסתגלות דורשת סדר יום מסודר הייתה משמעותית ושינתה את כל החוויה.
המשך הדרך והלמידה האישית
ככל שהעמקתי בשהות שלי בעיר גיליתי שגם החום הקיצוני יכול להפוך להזדמנות. למדתי להתבונן על הנוף דרך חלונות ממוזגים ולגלות נקודות מבט חדשות. המרחבים הרחבים של העיר נראים אחרת כאשר מביטים בהם מבחוץ פנימה. הרגעים הללו לימדו אותי להתמקד במה שמעבר לטמפרטורה.
התחלתי להקדיש זמן לפעילויות שלא דורשות שהייה ממושכת בחוץ. ביקורים במוזיאונים, מרכזי תרבות ומסעדות הפכו לחלק משמעותי מהחוויה שלי. בכל מקום גיליתי זווית חדשה על העיר ועל האנשים שמעצבים אותה. ההבנה כי החיים כאן מתנהלים בתוך חללים איכותיים ומטופחים הוסיפה ערך לשהות שלי.
כשמצאתי פעילויות שמתאימות לחום הרגשתי שהעיר מציעה הרבה מעבר למזג האוויר שלה. פגשתי אנשים מקומיים ותיירים שעברו תהליכי הסתגלות דומים לשלי. השיחות האלו היו מעוררות השראה וגרמו לי להבין שאני חלק מחוויה רחבה יותר.
בסופו של דבר גיליתי שהסתגלות לקיץ באבו דאבי היא מסע אישי שמלמד על הקשר בין סביבה לאדם. דרך החום למדתי על סבלנות, על תכנון ועל הערכת רגעים קטנים של נחת. העיר הזאת מציעה את היופי שלה באופן ייחודי ולמי שמוכן להיפתח אליו גם הקיץ הופך לחוויה שלא שוכחים.
